נסיכות בני דוד חרלפ

משפחת חרלפ : עבר , הווה ועתיד

הרב חרלפ על פרשת השבוע מפי נינו הרב יעקב משה זק"ש

פרשת משפטים

אוזן ששמעה על הר סיני

ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם (כא, ו) "ומה ראה אוזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף, אמר ר' יוחנן בן זכאי אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע". (רש"י).
לכאורה תמוה אם כן למה לא רוצעין תיכף אחר שגנב, וגם למה על שאר הדברות שנאמרו בהר סיני אין רוצעין את האוזן.
אכן למידין אנו מזה, שאף על פי שעלול האדם להכשל ולהלכד בפח יצרו האורב לו תמיד, בכל זאת על כל פנים עליו ללחום שלא ליפול ולרדת למדריגה נמוכה מאד עד כדי לאהוב את המכשול, שכן בזמן שמרגישים אהבה למכשול הרי זה סימן לכריתה גמורה ממקור הקדושה ולפחות היה לאדם להשאר במדריגה כזו שהדברים ששמע על הר סיני יהיו צורמים את אזניו, מבלי להשלים עם הדרכים והמעשים הרעים, ולכן רק כשאומר: "אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חפשי" שמראה בזה שאינו מתחרט על דרכו הרעה, ובא לידי מדריגה שפלה כזו ששפחה יורשת גבירתה להחליף את אהבת ד' לאהבה זרה, אז: "ורצע אדוניו את אזנו במרצע", שלידי מדריגה כזו לא היה לו להגיע בשום אופן.
(גאון ישראל וקדושו מרן יעקב משה חרל"פ זצ"ל - מי מרום ח"ה נימוקי המקראות).
*
ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני וגו' ורצע אדניו את אזנו במרצע (כא, ה-ו).
"רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה - אוזן ששמעה - כי לי בני ישראל עבדים - והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע" (קידושין כב, ב) ובמכילתא (משפטים פרשה ב) בשם רבן יוחנן "אזן ששמעה לא תגנוב והלך וגנב, היא תרצע".
הנה לפי הטעם הראשון, מוסבר למה הוא נרצע עכשיו, אע"פ שמכר עצמו לפני שש שנים, שהרי עכשיו הוא שונה בחטא וממשיך עליו עבדות, אבל לפי הטעם השני שעבר על לא תגנוב לא מוסבר, למה רוצעים אותו עכשיו, אחרי תום עבדותו ולא קודם לכן?
אבל הענין מוסבר על פי מאמר שהביא רבינו יונה בשערי תשובה (שער א, ב), באסירים שנפתח להם פתח, וברחו כולם, ורק אחד נשאר בבית הסוהר וכשבא המלך לבקר את בית הסוהר, ומצא את זה שנשאר ולא ברח, כילה כל חמתו, כי אלה שברחו, הרגישו בחטאם, ועתה כשישנה דרך של בריחה - ברחו מרוב פחד, אבל זה הנשאר לא הרגיש אף פעם בחטאו, ואינו מחזיק עצמו לפושע ולכן אף כשמצא דרך של בריחה לא ברח, ולפיכך כעס עליו המלך.
וכמו כן בעבד, שגנב ואין לו ונמכר בגניבתו, המטרה היא להענישו ולמכרו לעבד, בתקוה כי ישוב מדרכו הרעה. וכשנגמר הזמן וריצה את עונו, ישנה בחינה אם אמנם לא ישוב לכסלה עוד, שאם יוצא לחרות, יש תקוה כי חזר בתשובה, אבל אם הוא אומר אז: "אהבתי את אדוני" שלא הרגיש כלל בחטאו, ולא הבין כי המכירה לעבד היא עונש וכפרה על החטא, אלא הוא מתאר לעצמו כי חברי בית-הדין ישבו על מדוכתו, בראותם אותו במצב כלכלי ירוד, עד כי אין לו לפרנס את אשתו ובניו העברים, ולכן מסרו אותו לאדון אשר ידאג לפרנסתו ולפרנסת אשתו, שהרי אמרו (קידושין כב, א) שהרב חייב במזונות אשתו ולא עוד אלא שדאגו לו לאדון טוב, שאם אין לו אלא כר אחד, מוסר את הכר לעבד, והוא ישן על הארץ (קידושין כ, א בתוספות ד"ה כל), ולכן הוא אומר "אהבתי את אדוני" ועל כי קבל שפחה כנענית לאשה וילדה לו בנים הוא אומר "אהבתי את אשתי ואת בני" וכל זה מוכיח כי לא שמעה אזנו בעת מעמד הר סיני מפיו של הקב"ה "לא תגנוב", ולכן תרצע, למען ישמע וירגיש מהיום.
והנה בחידושי לרמב"ם (פ"א מהלכות שופר ה"א) כתבתי לדעת הרמב"ם שבתקיעת יובל ישנם שני דינים: אחד תקיעה להכרזה, ושני דין שמיעה כמו בראש השנה. ונראה שגם זה לעורר בתשובה את אלה העבדים שלא הרגישו בחטאם ואמרו "אהבתי" ועכשיו ביוכ"פ ביובל הם יוצאים לחרות, ולכן צריכים להחזירם בתשובה על חטאם.
(חתנא דבי נשיאה הגאון הגדול רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל – מילי דמרדכי פרשת מרדכי).

WCAG 2.0 (Level AA) דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA