נסיכות בני דוד חרלפ

משפחת חרלפ : עבר , הווה ועתיד

הרב חרלפ על פרשת השבוע מפי נינו הרב יעקב משה זק"ש

פרשת מטות-מסעי

פרשת נדרים

איש כי ידור נדר לד' (ל' ג) נפלאה היא היצירה בכלליותה. הנה האדם המדבר, הוא היותר חשוב מכל דרגות החיים בבריאה, מהצומח ומהדומם, ואולם אם האדם נדרש לבעלי חיים ואלה לצומחים ולדוממים הרי שברור שיש בהם מעלות כאלה שא"א למדבר מבלעדיהם. באמת, מצד שרשם גבוהים הם מהמדבר, אלא שנפילתם ממקום כ"כ גבוה גרמה להיותם דוממים. המבוקש מן המדבר הוא להחזיר כל בריאה לשרשה.
מכאן למציאות של דברים מותרים ואסורים, - אלה אשר דוממים, צומחים או בעלי החיים כאלה בעצמותם ולא ששרשם הגבוה גרם להם להיות דוממים, אינם נדרשים לתיקון והם הדברים האסורים. אילו היה המדבר עומד בדרגתו הראויה, היה אסור לו להוסיף על מה שאסרה תורה גם לא בתור גדר ופרישות. "דייך במה שאסרה תורה". אולם כיון שגלוי וידוע לפניו ית"ש שאין המדבר יכול להתמיד בדרגתו הראויה, וכיון שעיקר תפקידו להעלות הנפולים לשרשם לגבוה מעל גבוה, לכן הגדרים והסייגים.
עיקר הדרישה היא להעלות את הדומם שבארץ ישראל. ולפי שבחוץ לארץ יקשה להעלות את הדוממים אם לא ע"י המשכה מאווירא דכיא וקדישא של ארץ ישראל, לכן גדלה כה גערתו של משה על בני גד וראובן - "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים".זאת מפני שכל עכוב שמעכבים את ישראל מארץ ישראל מונע בעד תקון ההויה, העלאת הבחינות הנפולות מתעכבת ונשאר הכל הבל ותוהו.
פרשת הנדרים היא הממציאה את הסייגים אשר נדרשים וגם ידרשו בהמשך העלאת הבחינות הנפולות שנפלו דוממים ושרשם גבוה מאד. לכן אי אפשר להתפיס נדר כי אם בדבר הנדור ולא בדבר האסור. אי אפשר לומר שיהיה זה כדבר האסור, שהרי הדבר האסור הוא מהדוממים השפלים בעצם שאין מדרגתם להעלות, ואין אפשר לתלות בהם דבר המותר שיסוד מגמתו להתעלות. ועיין בלקוטי תורה בפרשתנו.
הנה כל הנביאים התנבאו בכה, מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה [רש"י ל, ב, כה זהו המבט הגלוי שרואה את הסדר השולט בהויה, שהמדבר גדול מבעלי חיים ואלה מהצומחים וכדומה, אבל משה ראה הכל בזה הסדר הפנימי שבאספקלריה המאירה. ולפי שכל טעמי מצוות הנדרים הם על פי ההבנה הפנימית להעלות הבחינות הנפולות שבבריאה על ידי ההתפסה בדברים הנידרים, הרי נתייחדה נבואתו בגילוי הזה].

(גאון ישראל וקדושו מרן יעקב משה חרל"פ זצ"ל - מי מרום חי"א שיחות לספר במדבר).
*
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד... ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו... ולעבדיך מקנה... ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך... (לב, א-ה)
יש כאן שלושה דיוקים א) קושית הרמב"ן והאבן עזרא, שבתחילה הקדימה התורה בני ראובן לבני גד, ודין הוא, שהרי ראובן היה הבכור, ואחר הקדימה בני גד לבני ראובן. ב) קושת האבן עזרא, הרי נאמר "ויאמרו" בפסוק ב' ולמה נאמר עוד הפעם בתחילת פסוק ה'. ג) בפסוק ה' נאמר "יותן את הארץ הזאת" - "יותן" לשון זכר, "והארץ הזאת" לשון נקבה, וגם המלה "את" קשה מאד, שהרי נאמר יותן מבנין "הפעל" והמלה "את" מיותרת.
והנה, בעוד שהצטרפו בני גד ובני ראובן בטענה משותפת של "ולעבדיך מקנה" - היתה להם טענה נוספת וחשובה מאד, שכן נאמר בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, כ-כא) "לגד אמר ברוך מרחיב גד וגו' וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון". ופירש רש"י שם: "כי ידע אשר שם בנחלתו חלק שדה קבורת מחוקק והוא משה". וכן הוא בתרגום אונקלוס ויונתן וירושלמי שם.
ולפי זה הכל מבואר: בתחילת העניין קדמו בני ראובן לבני גד, כי ראובן הבכור, ואחר כך קדמו תמיד בני גד לבני ראובן, לפי שלבני גד היתה טענה רוחנית חשובה, להיות קרובים לקברו של המחוקק משה רבינו. וזה הפירוש של פסוק ה', "יותן את הארץ הזאת", כלומר יותן לנו משה רבינו, את הארץ הזאת, כלומר עם הארץ הזאת. לכן הוכפלה מלת "ויאמרו" בפסוק ה', לפי שאמירה זו לא היתה אלא של בני גד בלבד, ואינה זהה עם הטענה המשותפת הראשונה.

(חתנא דבי נשיאה הגאון הגדול רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל – מילי דמרדכי פרשת מרדכי).


WCAG 2.0 (Level AA) דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA