נסיכות בני דוד חרלפ

משפחת חרלפ : עבר , הווה ועתיד

הרב חרלפ על פרשת השבוע מפי נינו הרב יעקב משה זק"ש

פרשת שלח

סגולת ארץ ישראל

ומה הארץ השמנה היא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים (יג, כ) הנה ביסוד מעלתה של ארץ ישראל שהיא קדושה ונשגבה והיא היסוד לכל התורה הגדולה וההוד שלנו, נראה דהנה אע"פ שלא מצינו כח בחירה בדוממים, בכל זאת בתחילת היצירה מצינו מין בחירה גם בדוממים. שכן בשעה שאמר הקב"ה: "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו" (בראשית א, יא), שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, שינתה הארץ והיא לא עשתה כן אלא "ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי" (פי"ב) ולא העץ פרי (עיין רש"י שם), הרי שגם בדומם היה אז כח של בחירה וזהו: "כל מעשה בראשית לדעתן נבראו" (ר"ה, יא, א), אלא שנלקח ממנו הכח הזה תיכף עם התהוותו, אולם בארץ ישראל, ארץ הבחירה, נשאר הכח הבחירי הזה, כמו שנאמר: "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (ויקרא יח, כח).
מתוך זה אנו יכולים ללמוד שארץ ישראל לא שינתה את דבר ד' ולפיכך בחרה בנצחיות קדושתה, ואם כי אנו רואים שגם בא"י אין טעם הפרי והעץ שוין, זהו בעיקר מצד קלקול האדם בעונו בחטא עץ הדעת וזהו מה שאמר: "ומה הארץ וגו' היש בה עץ אם אין", גילה להם בזה קדושתה של ארץ ישראל, שמטבעה אין צריך להיות בה עץ כי אם כולה ברכת ד', כולה פוריה ומבורכה וטעם עצה ופריה שוה, "והתחזקתם", כלומר אם תתחזקו לתקן חטא עץ הדעת, אז "ולקחתם מפרי הארץ", שכל מה שתקחו משם יהיה מהפרי ולא מהעץ. וההתחזקות הנדרשת עתה היא מפני שהימים ימי בכורי ענבים הם, וכמו שאמר בזוה"ק (שלח קנח ע"ב) "והימים ימי בכורי ענבים, והימים מאי קמיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי לי', אלא והימים אינון דאשתמודען כולהו הוו מתחברו בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו, ועל דא והימים אינון דאשתמודען ימי בכורי ענבים דייקא", ע"ש. ולפיכך דרוש שתתחזקו לתקן חטא זה וממילא תתגלה הארץ בקדושתה האמתית אשר בחרה לעצמה בראשית התחוללותה.
אולם המרגלים שבכונה לקחו את הזמורה עם האשכול "ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד" (להלן כג), להראות כי ככל הארצות ארץ ישראל, ואין טעם עצה ופריה שוה.
(גאון ישראל וקדושו מרן יעקב משה חרל"פ זצ"ל - מי מרום ח"ה נימוקי המקראות).
*
כי חזק הוא ממנו (יג, לא)
המרגלים היו ראשי בני ישראל וכשרים היו ואעפי"כ כשנכשלו לדבר סרה על ארץ ישראל, הגיעו לידי כפירה בעיקר ואמרו "כי חזק הוא ממנו", ועיקר העונש היה על שהוציאו דיבת הארץ רעה (ערכין טו, א), לפי שהכפירה היתה תוצאה מהדיבה. כמו"כ אמרו (שם טו, ב) ש"כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר" ובירושלמי (פ"א דפיאה ה"א), אין המספר לשון הרע מספר עד שכופר בעיקר. כמו כן אמרו בסנהדרין (צט, ב) כי המבזה ת"ח או המבזה חברו בפני ת"ח הרי הוא אפיקורס, וזהו מפני שנאמר "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" - הפוגע בישראל או בארץ ישראל או בשמו, דהיינו התורה, הרי הוא כפוגע ב"אתה אחד".
(חתנא דבי נשיאה הגאון הגדול רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל – מילי דמרדכי פרשת מרדכי).


WCAG 2.0 (Level AA) דפי הנגישות באתרי 022 נבנו בהתאם לתקן נגישות WCAG 2.0 - AA