משפחת חרלפ : עבר , הווה ועתיד
  www.charlap.022.co.il
נסיכות בני דוד חרלפ
יום א', א’ בכסלו תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
כחו של עשו ותאותיו
12:06 (16/11/12) יעקב משה זק"ש

ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו. ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב (כה, כה-כו) אף בזמן שנדמה כי עשו הוא הראשון, בכל זאת ידו של יעקב אוחזת בעקבו, להורות שיש גבול ומדה לעשו ושלטונו, וכמו הכלב שקשור לשלשלאות של ברזל, שבתוך תחום השלשלאות רוקד ופוחז ועושה כל אשר ברצונו, אבל לצאת מן השלשלאות לא יוכל בשום אופן, כן גם שלטונו של עשו, הוא נתון אך ורק בתוך השלשלאות של יעקב, וגם בזמן שעשו פורש כנפיו ורוצה לבלוע את ישראל והוא מכשילם בירידות חמורות, גם אז ידו של יעקב אוחזת בעקבו להגביל את כחו ואומר לו עד פה תבוא. (גאון ישראל וקדושו מרן יעקב משה חרל"פ זצ"ל - מי מרום ח"ה נימוקי המקראות). * הלעיטני נא מן האדם האדם הזה (כה, ל) להלן בפרשה זו (כז, לא) בדבר עשו אל יצחק אביו, אמר לו: "יקום אבי ויאכל מציד בנו", ולא אמר "נא" שהוא לשון בקשה ודרך ארץ, "אין נא אלא לשון בקשה" (ברכות ט, א), כמו שאמר יעקב (כז, יט): קום נא שבה ואכלה מצידי", (ראה בכלי יקר כז, לא), והיאך יתכן כי אל אחיו יעקב דיבר בלשון של בקשה ונימוס, "הלעיטני נא"? האם כיבדו יותר מאביו? עוד קשה כאן להבין מה שאמר "מן האדם האדם", שהן עדשים אדומות (רש"י), הרי אינן אדומות אלא בעודן חיות, בלתי מבושלות. אבל לאחר הבישול, אינן אדומות כידוע? אלא הפירוש הנכון למלים "הלעיטני נא", נמצא במפתח של הספר "מר קשישא" של בעל חות יאיר, שגוף הספר נאבד, ואילו המפתח שלו נמצא (בספר "מדי חודש בחדשו" מחזור שלישי עמוד 151), וזה לשונו שם: "הלעיטני נא, יפורש כמו אל תאכלו ממנו נא (שמות יב, ט), ליקוטים יפים מספר קלף שו"ת מהר"ר" (אולי צ"ל מהר"ח) בן ר' יצחק בעל או"ז (ראה בספר "ימין יוסף" להרב יוסף בנימין שמעונוביץ שכיון לזה מדעתו). ולפי זה הכל מבואר על נכון, עשו מצא את יעקב כשהוא שופת את הסיר לבישול, ושם אל תוכו עדשים אדומות, ומתוך תאוות האכילה פנה ליעקב אחיו ואמר לו כי ימהר להלעיט אותו בעדשים האלו, לפני גמר בישולן, בעודן "נא", כי תאוות האכילה עלולה להביאו לאכול אותן אפילו כשהן אדומות ובלתי מבושלות כלל, "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי עיף אנכי". (חתנא דבי נשיאה הגאון הגדול רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל – מילי דמרדכי פרשת מרדכי).