משפחת חרלפ : עבר , הווה ועתיד
  www.charlap.022.co.il
נסיכות בני דוד חרלפ
יום ד', כה’ בכסלו תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
יהודה בן יעקב 'אבינו ' הוא ראש וראשון למשפחתינו וממנו נגזרו תכונת המלכות ,האחריות הכללית לעם ישראל ולתורתו .
16:22 (05/06/12) גדעון חרלפ

טו בסיויון - יום פטירת יהודה בן יעקב ע"ה מאת: צוות 2000 | פורסם ב: 16.06.2011 / 23:30:33 מעובד מתוך אתר אינטרנט יהודה בן יעקב הוא הבן הרביעי של יעקב אבינו ולאה אימנו. כבר בברכת יעקב נקבע כי הוא מיועד למלכות. התנהגותו ליוסף הצדיק ולאחיו הביא לכך שאביו ייבחר אותו למנהיג בני יעקב למרות שלא היה הבן הבכור .אולם כנראה היו לו גם נטיות מולדות לאחריות ולמלכות . דוד המלך הוא מצאצאיו (העשירי במניין) וראשון למלכי יהודה. ועד היום כל בניו , המהווים את רוב העם היהודי מצפים לבואו של משיח בן דוד מצאצאיו. . לפי סדר עולם רבא יהודה נולד בשנה העשירית להיות יעקב אבינו בחרן, שנת א' קצ"ו - 2,196 לבריאת העולם בט"ו סיון, מת בן מאה ותשע עשרה שנה. לאה אימו בוחרת לו את השם ללא מעורבות של בעלה יעקב :"...הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה' עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת"([[ספר בראשית]], כ"ט,ל"ה). רש"י כתב על הפיסקה הפעם אודה -" שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות . מדרש רבה כתב על המשפט "על כן קראה שמו יהודה " בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלסין". באותו נושא מדגיש רבי אברהם אבן עזרא את הסייפא של הפסוק:"...אחר שיש לי ארבעה בנים אודה השם, כי לא אחמוד להיות לי עוד. כאומר: אודה את השם שנתן לי כל זה ויספיק לי. על כן (נאמר) עמדה מלדת. רבי עובדיה ספורנו סבור כי מקורו של השם הוא קדום והוא כתב:"עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמו יְהוּדָה. שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה הַשֵּׁם, אותִיּות הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, וְעִם זֶה לְשׁון הַהודָאָה. וְנִרְאֶה שֶׁהָיוּ כָּל אֵלֶּה שֵׁמות שֶׁל קַדְמונִים, כְּמו שֶׁמָּצִינוּ קדֶם לָזֶה "יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי" , וְכֵן "שְׁמוּאֵל בֶּן עֲמִיהוּד" קדֶם לִשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, וְהָיוּ בּוחֲרִים מֵהַשֵּׁמות הַקּודְמִים אֶת הַנּופְלִים עַל לְשׁון הַמְּארָע." יהודה היה מְפֻתָּ‏‏‏ח על נֹפֶךְ בחשן משפט. רבינו בחיי כתב והוא מראקד"י ובלשון ערבית זמור"א והתרגום הכולל של שתי הלשונות: אִזְמָ‏רֵגְדִּ‏ין. האבן ירוקה ככרתי (חציר) טהטא ממין פראשמ"א, כפי שהזכרנו בשבט שמעון. היא ניתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו ולא בוש. והוריקו גם שחשדו אביו על יוסף כאשר אמר :"חיה רעה אכלתהו". ולכן בברכת יעקב כאשר הוא אומר:"מטרף בני עלית" - "נעשו פניו זכים". השם נפך מקורו, אף הוא מברכת יעקב, שנאמר בה "ידך בעורף אויביך" - דהיינו כל מי שהיה לאוייב הופכין לו עורף.. על דגלו מופיע אריה, כמו שנאמר במדבר רבה:"יהודה ... דמותו כמין שמים ומצויר עליו אריה". וזאת על בסיס ברכת יעקב:" גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. " לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים . סמל האריה מופיע כסמל של משפחת בני חייא –משפחת חרלפ!". בפרשת וישב אנו מגלים את אופיו המיוחד של יהודה בתיאור מעשיו והתייחסותו הרצינית להמשך השושלת ממנו. על ידי תמר כבר שם הוא מתגלה כבעל תושיה, אבל פרשת תמר מיוחדת לא רק בתיאורו אלא גם בתוצאות המעשה.יהודה מוצג בפרשת תמר כזוכה ל"מידה כנגד מידה": בפרשת יהודה ותמר הוא שולח בידי רעהו את האתנן:"גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן"(ל"ח,י"ז) וכאשר הוא לא מוצא את האישה, שחשבה לזונה - היא תמר כלתו, הוא חש עצמו מתבזה ואומר:"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז והנה, באותה הלשון, זה נגד זה, לאחר מכירת יוסף:"וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם"(ל"ז, "א). על זה אומר המדרש:אמר הקד"ה ליהודה:אתה רימית באביך בגדי-עזים, חייך, שתמר מרמה בך בגדי-עזים". תורה שלמה [11] משלים "וישחטו שעיר עזים" (לז לח) - ושילם הקב"ה לבני אדם מידה כנגד מידה ואפילו לצדיקי עולם משלם מידה כנגד מידה. יעקב אבינו רימה באביו בעורות גדי עזים ובניו רימו בו בגדי העזים, "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם".". יהודה, למעשה אחראי להתאכזרות כלפי אביו ולכך כי הבנים מציגים את הכתונת עם כתמי הדם בפני האב ואומרים לו:"הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא"(שם, ל"ב). בפרשת תמר, בטרם ביצוע גזר הדין נגדה היא שולחת אליו לאמר:"הַכֶּר-נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"(ל"ח,כ"ה") והוא מכריז לעיני כל:"צדקה ממני!" המפגש עם יוסף בוחן נוסף היה ליהודה בטרם יזכה לברכת המלכות מאביו, יעקב אבינו. כיצד יצליח לחלץ את בן הערובה מיוסף הצדיק ולהביא לארץ כנען את המזון שהיה דרוש להם בימי הרעב. עם זאת, השורש של המתח ביניהם הוא קדום יותר.יהודה, כנראה, מודע למצב כי הוא נותר ה"בכור" הראוי לאימו לאה. ממולו ניצב יוסף, בנה של רחל אימנו האישה האהובה. יהודה גם רואה כי יעקב מעדיף את יוסף ועושה לו כתונת פסים. תגובתו של יהודה נראית במכירת יוסף, כאשר יהודה מציע למכור את יוסף לישמעאלים באומרו :"...מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. בברכת יעקב יש כבר חלוקה ביניהם: יהודה זוכה במלוכה ויוסף בבכורה . הבכורה מתבטאת בכך שיוסף מקבל שתי ברכות: האחת לבניו, והאחת כאשר יעקב מברך את בניו לפני מותו, ובעתיד הוא מקבל שתי נחלות, לאפרים ומנשה. עם התהוות עם ישראל נקבע כי המנהיג הראשון של העם יהיה משה רבינו. המנהיג השני הוא יהושע בן נון שהוא משבט אפרים , דהיינו מצאצאי יוסף. ההמשך הוא בפיצול הממלכה. ירבעם בן נבט משבט אפרים שמורד ברחבעם בן שלמה משבט יהודה. הושע הנביא מגדיר את ממלכת ישראל כ"אפרים" וכך הוא כתב: "צרור עוון אפרים צפונה חטאתו... תאשם שֹמרון כי מרתה באלקיה".אבל באחרית הימים, אנו זוכים לקרוא מפי ירמיהו הנביא" :כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי- יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם-יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. ישובו גם יהודה וגם אפרים. אמנם קבר רחל הוא בנחלת שבט יהודה אך ירמיהו מזכיר היטב גם את שבט אפרים בכתבתו: "הֲבֵן- יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל-כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם-ה'. ומסכם יחזקאל הנביא:" וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי ישראל חבריו וקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ:..." . ברכת יעקב אבינו ליהודה היא הברכה המרכזית. עד כדי כך שיש הסוברים שכל הברכות הובאו על מנת להדגיש ברכה זו. יעקב אומר לבנו: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. יא אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. יב חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן-שִׁנַּיִם מֵחָלָב. רש"י מוצא בברכה את הבטחת המשכיות השלטון וזאת לפי הפסוק: לא יסור שבט מיהודה - מדוד ואילך, אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים על פי המלכות: ומחקק מבין רגליו - תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל: עד כי יבא שילה - מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגם אנקלוס :"שלטון יהא בשרויא, בתחלתו". ברכת משה רבינו קצרה למדי:"וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל-עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה". נחלת שבט יהודה נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. קלאי מציין כי התיאור של גבול שבט יהודה הוא מן הברורים ביותר. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו:"גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד. אולם גבולו הצפוני של שבט יהודה נזכר פעמיים פעם על ידי רשימת נקודות גבול ממזרח למערב ופעם כגבול הדרומי של נחלת בנימין ממערב למזרח ולא נתברר מדוע כפל הנביא גבול זה. . השבטים יהודה ובנימין חלקו גם את ירושלים והר הבית .בנימין בצפון ,כנראה באזור שמצפון לרחוב דוד ורחוב המקדש ( השלשלת )ויהודה בדרום ,היא כנראה עיר דוד כפי שהיא זאת המוזכרת בתנ"ך והקרויה כך עד היום. למרות שהמקדש בהר הבית עמד בחלקו של בנימין ,נכתב כי הייתה רצועה גיאוגרפית שחדרה וצפונה לתוך נחלת בנימין וכללה את מקום ישיבת הסנהדרין ,עזרת הכהנים ועזרת ישראל .יסוד מזבח העולה שלא נבנה בדרום מזרח היה בנחלת יהודה . וכך נכתב עניין תיחום החלוקה בין שבטי יהודה ובנימין במקום המקדש : "דתניא מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין, אולם והיכל ובית קדש הקדשים. ורצועה הייתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום שנאמר וחופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזין לגבורה שנאמר ,ובין כתפיו שכן'." לענין גדלה של הרצועה באה עדות במס' זבחים נ"ג ע"ב: וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד. מ"ט, אמר ר' אלעזר לפי שהא הייתה בחלקו של טורף, דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח אוכל דחלקו של יהודה אמה". ומכאן משמע במפורש שרק קרן דרומית מזרחית עמד על אותה מובלעת ששלח יהודה לתוך חלק בנימין וכל שאר המזבח אמנם עמד על חלקו של בנימין וכן פרש שם רש"י וביומא, וכן כתבו התוס' בחגיגה דף כ"ו, ע"א, ד"ה ורצועה. על מקום קבורתו הידוע היום של יהודה בתוך גן ציבורי במרכז העיר יהוד יש חולקים וסוברים שהוא נקבר באיזור בית לחם או אפילו בנחלת דן בצפון הארץ. העיר בביא באיזור בית לחם לא זוהתה . כך נכתב במקורותינו : "ואת יהודה קברו בעיר בביא נגד בית לחם" [ספר הישר, שופטים]. "יהודה... מנוחתו בעיר בביא נגד בית לחם" [חיבת ירושלים, תר"ד]. "יהודה נולד ט"ו סיון ב"א קצ"ה, פ"ז ליעקב, ומת בן קי"ט. מקום קבורתו, בביא, מול בית לחם יהודה" [מסעות משה, תרפ"ד]. "אל יהודיא סמוך לפתח תקוה במזרח דרום, שם מראים הערבים קבר יהודא בן יעקב" [טוב ירושלים, תרצ"ד]. "בניאס [פמייאס]... ושם מראים הערבים קבר יהודה בן יעקב" [טוב ירושלים, תרצ"ד .שימו לב כי צוין זמן לידתו ולא זמן פטירתו. על התהוותו של שבט יהודה קיראו גם ב גרשון גליל, תהליכי התהוותו והתנחלותו של שבט יהודה, הקונגרס העולמי היהודי למדעי היהדות, 10, א, תשמ"ט-1989, עמ'