משפחת חרלפ : עבר , הווה ועתיד
  www.charlap.022.co.il
נסיכות בני דוד חרלפ
יום ג', ז’ בחשון תשע”ט
    צור קשר  |  אודות  
מכאן היגענו.. עיירת המוצא של יצחק חרלפ ובת דודתו חיה חרלפ שהגיעו מהעיירה היהודית הזאת בשנת תר"י. מיהם המשוגעים העוזבים הכל והולכים אל הבלתי נודע.. 100 שנה לאחר מכן, באו הצוררים וסיימו להשמיד את כל מי שנשאר ! בזכותם ובזכות תושייתם הגענו מהעיירה עד הלום!!
14:31 (20/09/18) גדעון חרלפ

בית הכנסת הגדול בווילקאווישק ווילקאווישק- עיר המוצא הפולנית ליטאית של משפחת בני חרל"פ נוצר- תשרי התשע"ט‏ C:\Users\lenovo\Documents\נסיכות בני דוד חרלפ\ווילקאווישק.doc 12 ספטמבר 2018 הערה : שימו לב כי העיר נקראת בויקיפדיה ובעוד מקורות גם בשם 'וולקובישק',עיר בליטא של היום. קיימת עוד עיר בבלורוסיה השכנה,היא וולקוביסק, במחוז הורודנה , בשם דומה . ולא פעם קיים בלבול בין שתי הערים !! מפת וילקאווישק היהודית וילקאווישק (Vilkaviskis , ) היא עיר בדרום מערב ליטא . הממוקמת 25 ק"מ צפונית מערבית לעיר מריאמפול (Marijampolė ), על גדת נהר סיימנה ( Šeimena ).. העיר נמצאת גם כ -18 ק"מ מהגבול עם פרוסיה (כיום רוסיה) ו- 3.5 ק"מ מדרום לקו הרכבת מסנט פטרבורג -ברלין . העיר הינה אחת מהערים העתיקות ביותר בליטא, כאשר בשנת 1660 המלך יאן Kazimir העניק לה זכויות עיר (זכויות Magdeburg). העיר קיבלה את שמה מהיובל ווילקובה (Vilkauja) הסמוך . יובל של נהר Sesupe. עד שנת 1941 הייתה בעיר קהילה יהודית גדולה, שנכחדה על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה המקומיים. כל האוכלוסייה היהודית נהרגה , תחילה הגברים ולאחר מכן גם הנשים והילדים ביום אחד ,בצום גדליה , ג בתשרי תש"ב, לאחר כניסת הגרמנים לעיר. העיר היא בירת מחוז [1] וילקוביסק. אנדרטה לזכר יהודי וילקאווישק שנספו בשואה, בבית העלמין הדרום בווילקאווישק הייתה קהילה יהודית עתיקה. בבית הקברות היהודי היו מצבות משנת 1575 , אולם לפי המסורת המקומית ראשוני היהודים התיישבו במקום כבר במאה ה-14. בעיר היה בית כנסת מעץ והיה שמור בו ספר תורה מגרוש ספרד. בית כנסת הוקם בעיירה בשנת 1545. בשנת 1857 מנתה הקהילה היהודית 4,559 נפש (83% מהאוכלוסייה(. בשואה נרצחו 3,056 מיהודי וילקאווישק. ההשמדה החלה עם כיבוש העיירה על ידי הגרמנים ביולי 1941 ונמשכה עד ספטמבר אותה שנה.. הרצח בוצע על ידי יחידת הגסטאפו של טילזיט שנעזרה בכוחות עזר ליטאיים.להלן. בשנת 1990 הוקמה בעיר אנדרטת זיכרון לשואה. אנחנו , כאן ועכשיו שלום רב לכל קרובי משפחתי, קרובים קרובים ! מצורף סיכום על העיירה ווילקאוישק ממנה הגיעו יצחק וחיה חרלפ בשנת 1850 לארץ ישראל יחד עם מר סלינגר מכפר רופין שמשפחתו גם היא מוילקאויסק אנחנו ממשיכים לחפש אם נשאר זכר לשורשי משפחתינו הכבודה באיזור יכול להיות שנותר משהוא במרתפים שהיו בכול בית ואולי נשארו בערים וילקאוישק, מריאמפול, סובאלק , לומז'ה , טיקוצין והורודנה. על פי המצורף הגיעו יהודים ספרדים לוילקאויסק עם ספרי תורה מגרוש ספרד אצל ד"ר ברוצקוס מוילקאוישק היה ספר או מסמכים על משפחתינו הכבודה עד שנת 1926(מנטון 409-411) כאן בבית הכנסת הגדול בוילקאויסק, בודאי התפללו אבותינו הקדושים !! כפי שכתב הרב חרלפ כול העיירה שהייתה ברובה יהודית, ליוו אותם לתחנת הרכבת לראות ולהפרד מהמשוגעים שעולים לארץ ישראל. כאמור ,בצום גדליה 1942 הסתיימה השמדתם של כל יהודי העיירה הזאת למעט שתי נשים מי הם המשוגעים שעזבו את העיירה 100 שנה קודם לכן ?? מה הביא אותם לתובנה לממש את מצוות יישוב ארץ ישראל, שלא הייתה נחלת הכלל מסביבם ? למה דווקא מוילקאווישק ? האם היה באדמת המקום הזה ניחוח של ארץ ישראל? לאן נעלמו ספרי התורה והמגילות מגרוש ספרד שהיו כאן? האם יש סיכוי למצוא אותם? האם קהילת יהודי וילקאווישק זכאית לקבל לידיה את נכסי היהודים שם ? האם נבנה מחדש את בית הכנסת הגדול שלנו שם ? מה עם נקמה ומשפט לרוצחים ושותפיהם הליטאיים המקומייים ? אמנם, מביקורי לפני שנתיים בעיירת הולדתם של הורי אשתי יעל בסלובקיה, על רקע הירוק האין סופי הזה, ליד הנחל הזורם, הבנתי מדוע אי אפשר היה להאמין לשמועות רחוקות או לנאומי ז'בוטינסקי על ההכרח שביציאת ארופה המשוגעים הם אלה שהרגישו בבשרם את המציאות השגעונית הזאת והלא טבעית .... ובזכותם ובזכות שגעונם אנחנו כאן ועכשיו! כך כתב הרב יעקב משה חרלפ על עליית אביו וסבו לארץ ישראל (בהקדמה לבית זבול חלק א'): "אאמו"ר זי"ע בא לארץ הקודש עוד בראשית המאה החולפת בשנת תר"י'. אביו הצדיק יסוד עולם הרב הגאון ר' יצחק זצ"ל ואמו הצדקת מרת חיה עליה השלום זכרם לברכה, עזבו כל אשר להם בעירם בפולין ויסעו לארץ הקודש בחרוף נפש בעירום וחוסר כל. ושמחתם על זה היתה מופלגה מאוד. סיפר לי זקן אחד שהיה בעת מעשה כשיצא אדוני אבי זקני מעירו ללכת ארצה וכל בני עירו יצאו איתו ללוותו – עמד ורקד רקידה של מצווה וכל בני העיר השתאו על הפלגת שמחתו שעברה כל גבול ממה שמזכהו ה' ליסע לארץ הקודש הוא ומשפחתו ומשמיא קזכו כי ראו בדרכם לארץ ישראל מעשה ניסים" ... הנה כי כן הרב יצחק ורעייתו חיה שגם היא היתה ממשפחת חרלפ, בתו של הרב יהודה ליב חרלפ ממריאמפול – הסמוכה לעיר ווילקאווישק, עיר מגוריהם בליטא, קיבלו החלטה לממש את דבר ה' לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל העותומנית תוכן עניינים · 1 היסטוריה כללית · 2 העיר עד מלחמת העולם הראשונה · 3 וילקאוישק במלחמת העולם הראשונה ואחריה · 4 וילקאווישק במלחמת העולם השנייה · 5 ראשיתה של וילקאווישק היהודית · 6 החינוך היהודי בווילקאווישק · 8 קישורים חיצוניים היסטוריה כללית העיירה קיבלה זכויות עיר בשנת 1670 על ידי מלך פולין , יאן קז'ימייז ' , והייתה אחת הערים הראשונות שקיבלה זכויות עיר במחוז זה בליטא. סמלה של העיר הושאל ככל הנראה מן המשפחה Pac , הבעלים של הכפר דאז, קז'ישטוף זיגמונט Pac , היה גם קנצלר של ליטא . . עם חלוקת פולין עברה וילקאווישק ביחד עם שאר מערב ליטא לשליטת פרוסיה. השלטון הפרוסי עודד את התושבים לבנות בתי אבן או לבנים במקום בתי עץ, בכך שסבסד שליש מהעלויות. באותן שנים חשיבותה של וילקאווישק גדלה בגלל מיקומה על הדרך מקובנה לקניגסברג. בשנת 1807 בעקבות תבוסת פרוסיה לצבאו של נפוליאון וחתימת חוזה טילזיט, הייתה לחלק מהדוכסות הגדולה של ורשה והוכללה במחוז ביאליסטוק. במהלך מלחמת רוסיה-צרפת שהה נפוליאון עם צבא של 250,000 חיילים בעיר וגרם לה נזק עצום. בין השאר, סוסים שוכנו בתוך בית הכנסת של העיירה. בשנת 1815 בעקבות ההפסד של נפוליאון עברה וילקאווישק לשליטה רוסית והייתה לחלק ממחוז אוגוסטובה. העיר הייתה אחת מערי פולין-ליטא עד 1795, כאשר בחלוקה הראשונה של פולין היא הפכה לחלק ממלכת פרוסיה (האזור שבו נמצאת העיר היה מפוצל בין פרוסיה לרוסיה ) עד 1807. בשלב זה העיר שולבה בדוכסות ורשה במחוז ביאליסטוק . לאחר התבוסה של נפוליאון בשנת 1815 האזור החליף ידיים שוב והפך לחלק מרוסיה, ולאחר מכן חלק מפולין הקונגרסאית . ולאחר מכן כחלק ממחוז סובאלק. בשנת 1856, הרוב המכריע של אוכלוסיית העיר היה יהודי, עם 4,417 יהודים ו 834 נוצרים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיירה על ידי כוחות גרמניים והוחזקה עד 1918, כאשר המקום הפך לחלק מליטא העצמאית. במהלך התקופה שבין שתי מלחמות העולם הוקם קו מסילת ברזל שהוביל את העיר למריאמפול ( Marijampolė) אשר גרמה לכך שמריאמפול תהפוך למרכז האזורי, ותחליף את וילקאוישק בתפקידו המסורתי. נהר השימנה- כאן טבלו אבותינו לטהרתם העיר עד מלחמת העולם הראשונה כאמור ,עד 1795 היתה וילקאווישק חלק מהממלכה הפולנית-ליטאית, כאשר החלוקה השלישית של פולין על ידי שלוש המעצמות הגדולות - רוסיה, פרוסיה ואוסטריה - גרמה לליטא להיות רוסית חלקית וחלק פרוסית. חלקה של המדינה, שנמצא בצד שמאל של נהר נאמן (Nemunas), כולל וילקאווישק, הועבר לפרוסיה ששלטה שם בשנים 1795-1807. תחת השלטון הפרוסי עודדו את התושבים לבנות בתי אבן או לבנים, במקום בתי עץ, להם קיבלו שליש מההוצאות. באותן שנים גברה חשיבותה של העיר שהייתה נקודת מסחר בכביש הראשי מקובנה לקניגסברג. לאחר שנפוליאון ניצח את פרוסיה ועל פי הסכם טילזיט מיולי 1807 הועברו שטחים פולניים שנכבשו על ידי פרוסיה למה שנודע בשם "הדוכסות הגדולה של ורשה", שהוקמה באותה עת. מלך סכסוניה, פרידריך אוגוסט, מונה לדוכס, והקוד הנפוליאוני הפך עתה לחוקת הדוכסות, לפיה כולם שווים בפני החוק, פרט ליהודים שלא זכו לזכויות אזרח. בשנים 1807 - 1813 הייתה וילקאווישק שייכת ל"דוכסות הגדולה של ורשה "והיתה חלק ממחוז ביאליסטוק. הקודקס הנפוליאוני הוצג באזור זה ונמשך גם בתקופה הליטאית. בקיץ 1812, נשאר נפוליאון בעיירה , עם צבא ענק של כ -250,000 חיילים, במשך 4 ימים וגרם נזק רב לתושבי העיר וסביבותיה. נפוליאון סיפר למשלחת של יהודי ווילקאווישק , שפנתה אליו וביקשה שהצבא המוצב שם יסיר את סוסיו מבתי הכנסת - זה היה לפני "תשעה באב" והיהודים ביקשו להתאבל על חורבן בית המקדש בירושלים, - שהוא היה בפלשתינה עם צבאו בשנים 1799, וכי אם יצליח לכבוש את האדמה הזאת, הוא יקים מחדש את הממלכה היהודית. על פי המסורת נפוליון אמר כי עם הזוכר את מורשתו- הוא בלבדו יזכה לקומם את מולדתו. בית קברות יהודי בוילקאווישק- מלחמת העולם הראשונה- מקום קבורת אבותינו לאחר התבוסה של הצבא הצרפתי ברוסיה ,חיילים רבים נסוגו למוות וטבעו באגם סביב וילקאווישק, ו -80 חיילים צרפתים ושלושה גנרלים נקברו בסביבות וילקאווישק . בשנת 1815, לאחר תבוסתו של נפוליאון, סופחה כל ליטא לרוסיה, וכתוצאה מכך נכללה ווילקאווישק באזור אוגוסטה (גוברניה), ובשנת 1866 הפכה לחלק ממחוז סובאלק. הרוסים הקימו צריפים גדולים ליד העיר, כמו גם כמה מפעלים, בית חרושת לייצור רוחות ועוד כמה מפעלים גדולים לחילוץ נפט וכו' . הם בנו גם מחסנים גדולים, שבהם מאוחסנים סחורות מייצור מקומי, יחד עם מיובאים, לחלוקה לערים שכנות . וילקאווישק בשנים אלה הייתה מרכז חשוב לעיבוד זיפי חזירים, ובשנת 1900 הועסקו בענף כ -1,000 עובדים. במהלך השנים 1882, 1886 ו 1895 העיר סבלה משריפות רחבות. תחנת הרכבת בוילקאווישק מכאן יצאו אבותינו הקדושים לארץ ישראל וילקאווישק במלחמת העולם הראשונה ואחריה בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נתפסה וילקאווישק על ידי הצבא הגרמני ששלט שם עד 1918, עם הקמתה של מדינת ליטא העצמאית. בתקופת ליטא העצמאית (1918-1940) חזרה העיירה להיותה מרכז מחוז כפי שהיה בעבר, והוקמו בה מוסדות מתאימים, כגון משרדי המחוז ובית המשפט האזורי. היו גם 3 בתי חולים (שניים מהם פרטיים), 4 בתי מרקחת, 2 בתי ספר תיכוניים, 3 בתי ספר יסודיים, בית ספר למסחר, מספר ספריות, 2 בתי דפוס, 8 רופאים, 8 רופאי שיניים ו -2 בתי קולנוע. בשנות העשרים נבנה קו הרכבת Kazello - Ruda - Marijampole - Kalvarija - Alytus, שהביא להעברת המרכז המסחרי האזורי למריימפול. בתקופת השלטון הסובייטי (1940-1941) המשיכה וילקאווישק לשמש כמרכז מחוז. פלישת לליטא על ידי הצבא הגרמני ביוני 1941 גרמה להרס של רוב (כ -90%) מהבתים בווילקאווישק. בחודשים הראשונים לכיבוש הגרמני (יוני-ספטמבר 1941) הם יחד עם עוזריהם המקומיים רצחו 3056 אנשים, רובם יהודים. וילקאווישק שוחררה על ידי הצבא האדום ב -9 באוגוסט 1944. וילקאווישק במלחמת העולם השנייה זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לאזור הסובייטים , בין 1940 ל -1941, על בסיס הסכם מולוטוב-ריבנטרופ . ב -1941 תקפה גרמניה הנאצית את ברית המועצות, פלשה לליטא וכבשה את העיר. בין יוני לספטמבר 1941 הרסו הגרמנים, יחד עם משתפי פעולה ליטאים, כמעט את כל הבתים בעיר ורצחו יותר מ -3000 איש, רובם יהודים. העיר היתה דוגמא להתקפת נגד מוצלחת של הפנצר הגרמני - גרנדייה - חטיבת גרוזדוטשלאנד בסתיו 1944, ולאחר המלחמה התפרסמו תצלומי תעמולה שבהם הופיע שם העיר בהבלטה. העיירה נכבשה על ידי הצבא האדום באוגוסט 1944. לאחר המלחמה, היא הייתה חלק מברית המועצות הליטאית בברית המועצות. כאשר ליטא חזרה לעצמאותה ב -1991, הפכה העיר להיותה לעיר הבירה של מחוז וילקביסקיס . ראשיתה של וילקאווישק היהודית לפי המסורת העירונית, יהודים החלו להתיישב בווילקאווישק כבר במאה הארבע-עשרה, אך בבית הקברות היהודי הישן נמצאו מצבות שנמצאו רק משנת 1575. בתחילת המאה השש-עשרה תרמה המלכה בונה (אשתו של המלך זיגמונט אוגוסט השני) עץ לאזרחי וילקאווישק (Vilkovishk) לבניית בתי תפילה. גם היהודים היו בין הנהנים ובנו את בית הכנסת שלהם בשנת 1545, שהיה קיים עד מלחמת העולם השנייה, לאחר ששופץ מספר פעמים במהלך השנים. היה בו ארון גרנדיוזי "ארון הקודש" (ארון קודש), שלוש קומות גובה (11 מטר), מעוטר בקישוטים מעץ חרותים באמנות, ובו כמה מגילות שהובאו על ידי המגורשים מספרד, וכן ספרי התורה שהובאו על ידם. בספר 'תולדות היהודים בפולין ', לא נזכרת התיישבות קדומה יהודית בעיירה . בראשית באמצע המאה השמונה עשרה פרצה מגיפת כולרה בעיירה ויז'אן (ויז'ני - כיום פולין), כ -35 ק"מ מדרום לווילקובישק. פליטים יהודים שלא הורשו להיכנס לוילקובישק, התיישבו ביער הסמוך, וקהילת וילקוביץ' סיפקה להם מזון. רבים מהם מתו ונקברו ליד היער. לאחר מכן התיישבו צאצאי היהודים בווילקובישק וחיו שם עד השואה. ועדה קהילתית של הרבנים ואישים מכובדים של הקהילה ניהלה את החיים הציבוריים. ועדה זו ניהלה את כל מוסדות הדת, החינוך והרווחה. כלל המדינה לא התערב בסוגיות הפנים של היהודים, ולכן הוסמכו הרבנים גם לרשום לידות ולמות, לגבות מסים לצורכי הקהילה וגם לשמש שופטים בסכסוכים בין חברי הקהילה. המחברת (פנקס) של הקהילה בשנים 1692-1833 נמצאת בארכיון המרכזי של תולדות העם היהודי בירושלים. משפחת חרל"פ, חיה ויצחק חרל"פ , היו מראשוני העולים מוילקאווישק לארץ ישראל והתיישבו בשנת 1850 בירושלים. על פי הקדמת הרב יעקב משה חרל"פ לספרו בית זבול, בעת עזיבתם לארץ ישראל , עמדו כל תושבי העיירה בתחנת הרכבת מצפון לעיירה ותהו "מיהם המשוגעים העולים לארץ ישראל ". לא ידועים מקורות או מסמכים אחרים על תולדות משפחת חרלפ בווילקאווישק. אולם פרופסור ארתור מנטון בספרו ' תולדות חרלפ' , כותב על ידיעה כי יהודים מגרוש ספרד הגיעו לעיר(ספרדים !!) וכי השתמר בעיירה ספר יוחסין של המשפחה אצל משפחת חודורובסקי עד שנת 1926. כמו כן ידוע (אריה מורגנשטרן ) כי בשנת 1850,שנת עלייתם של בני משפחת חרלפ לארץ ישראל, הצטרף 'מרדכי מוילקאווישק' ל'רוזני וילנא', ,חבר הנאמנים המסתורי שמימן את עליית תלמידי הגר"א בעלייתם לארץ ישראל. במאה התשע-עשרה היו היהודים רוב אוכלוסיית ווילקאווישק . בשנת 1857, מתוך 5,503 אנשים בעיר, 4,559 היו יהודים (83%), ובשנת 1897 זה עלה ל -5,788 אנשים, אך כלל רק 3,480 יהודים (60%). בשנים 1869/70 החלה העלייה היהודית לאמריקה. ברשימת העולים מווילקובישק מופיעים השמות הבאים: ל 'אהרונברג, ח' וולקוביץ, א 'ורשבסקי, מ' לונדון, ש 'לוי, מבליכטנשטיין, ס' ניומן, ט 'ממלונסקי, ס' קריגרסקי. בשנות השמונים והתשעים של המאה התשע-עשרה הגיעו יהודים מרוסיה לווילקובישק כדי לחצות את הגבול לגרמניה ללא דרכון, ומשם להפליג לאמריקה. זה היה ניסיון בעיקר מסיבות כלכליות או פוליטיות, אבל לפעמים המבריחים נתפסו על ידי משמר הגבול הרוסי, אז הקהילה וילקוביץ 'היה חייב לשחרר את היהודים מהכלא. ב -1898 התפרסם בעיתון העברי "הצפירה" (שנדפס בוורשה) נגד ניסיון לחצות את הגבול ללא דרכון, חתום בשם קהילת וילקובישק על ידי רבי צבי מה-יפית, רבינער (רבי רש"י) אליהו שרשבסקי; נאמנים: סנדר טורברג, אפרים-מנדל פוסטפדסקי; גבאים (קציני כבוד): יחזקאל יפה ויהושע ליפמן יופה. במהלך השנים התרכזו היהודים במסחר בדגנים, בעצים ובמוצרים חקלאיים המיועדים לייצוא לגרמניה. היו שם יהודים בווילקובישק, שהיו בעלי שדות גדולים (לפי כתר נפוליאון שהיהודים יכלו לרכוש קרקעות באזור זה), שגם הם צמחו ירקות ופירות. האש של 1882 פגעה 180 משפחות יהודיות, ובשנת 1886 נשרפו 300 בתים יהודיים. האש של 1905 הרסה בתים יהודיים רבים, וכתוצאה מכך הסיוע הועבר על ידי אגודת "הברית" הצרפתית והברונים רוטשילד והירש. היו שם חנוונים יהודים רבים, בעלי מלאכה שונים ובעלי מכוניות ומרכבות שהעבירו סחורות ונוסעים לתחנת הרכבת ולערים השכנות. בפרט בתעשייה של עיבוד זיפים חזיר לייצור מברשות פותחה בווילקאווישק. היו שם ארבעה מפעלים גדולים מסוג זה - השייכים לסובולביץ, רוזין, וילקוביסקי ווינדסברג - שהעסיקו יותר מ -400 עובדים יהודים בנוסף למספר סדנאות קטנות יותר. עובדים אלה היו הראשונים שארגנו וארגנו שביתות כדי לשפר את תנאי עבודתם. ב -1896 התקיימה שביתה במפעל של וינדסברג, שאורגנה על ידי חברי מפלגת ה"בונד "מווילנה (אברהם אלכסנדרוביץ ואורצ'יק), העובדים בדרישה לצמצם את שעות העבודה היומיות ל -10, והם השיגו את מטרתם. באותה עת נוסד "איגוד פועלי המברשת", ובשנת 1898 הוצא צו "לעובדי המברשת היהודית בליטא ובפולין" בדבר המאבק על זכויות העובדים. ה"בונד "ארגן גם הפגנות לא חוקיות, שגרמו להתנגשויות עם המשטרה וחלק מהמפגינים נעצרו (החייט וולך, שמואל יופה, אליהו סליטובסקי, ישראל קניגסברג). בשנת 1911 כ -1000 עובדים, רובם יהודים, פגעו במטרה להשיג יום עבודה בן שמונה שעות ותוספת של 75 קופיקי (100 קופיקי = 1 רובל) בשבוע, ובכך הפכו את העובדים הראשונים בליטא ליהנות משמונה שעות ביום. ארגון ה"בונד "נלחם לא רק על זכויות העובדים, אלא גם על ידע מופץ ותרבות יידיש בקרב מעמד הפועלים. היו שם בתי תפילה רבים: בית הכנסת הישן, "בית המדרש", ארבעה "קלויזים": הגרמני, הצרפתי - שבו חיו חיילי נפוליאון - "חברה קדישא" ור 'יעקב ישעיהו , ואחד "שטיבל". לעובדי המברשות היה בית תפילה משלהם. חברה זו הוקמה בשנת 1875, ביוזמת "המגיד" מקלם , שלימד אותם "חיי אדם" ו"משנה "(ראה בעמוד הראשון של" פנקס " החברה, להלן). גם "חברה קדישא" הייתה פעילה, ש"פינקסה היה קיים מ -1811 ו"חברת משנה", ש"פנקסה כבר היה קיים ב -1761. החינוך היהודי בווילקאווישק החינוך של הילדים היהודים היה בעיקר בידי "מלמדים", ובסוף המאה התשע עשרה התפרסם כי "מילמד "משה סודרסקי, אהוב מאוד על תלמידיו והוקרה על ידי כלל הציבור בווילקאווישק. תלמידים רבים מ"חדרים "ו"תלמוד תורה" המשיכו את לימודיהם בישיבות בעיר או בערים השכנות. בשנת 1867 היה בית ספר יהודי-רוסי, ואחד ממוריו הוא נחום-טוביה לונדון, שעלה לאמריקה ב -1895, פרסם מאמרים בעיתונות העברית שם ואף השתתף בכתיבת האנציקלופדיה היהודית באנגליה. בשנת 1879 היה בית ספר של רבינר א. שרשבסקי, וב -1903 הקים בית ספר עם שלוש כיתות, שבהן לימדו מקצועות דתיים וכלליים. חלק מהצעירים היו רהוטים בשפה העברית והראו עניין רב במוצא הספרות העברית החדשה. אגודה בשם "מפיצי הידע" (ברוסיה) שלחה ברוסיה ספרים עבריים וכתבי עת שהתקבלו בהתרגשות, ומכתבי תודה נשלחו למפיצים. באותם שנים היה משה- "שפן הסופר" מפורסם בווילקאווישק ובסביבתוה, כסופר של כתבי הקודש וכאמן שיצר יותר מ -500 שלטי "מזרח" אמנותיים המציינים את המזרח, את הכיוון לכיוון ירושלים, על הקירות המזרחיים של בתים יהודיים רבים, ועל שלטי "שנה טובה טובה" רבים. השיא של עבודתו היה "סידור" (ספר תפילה) שנכתב ביד ומעוטר, שהכין עבור "בית הזקנים" בעיר. בין הרבנים ששירתו בווילקאווישק בתקופה זו היו: אליעזר לנדא (תקנ"ב-תקל"ו); יעקב דוד וילבסקי (1845-1914); צבי הירש מה-יפית (1840-1919). בין "הדיינים" היו יעקב רבינוביץ; יעקב שפיר; יהודה יצחק סגל; אלחנן הפרוש; דב-בר קמיקה; חנניה כהן. מוסדות רווחה רבים פעלו בווילקאווישק: "גמילות חסידים" (ניהל "פנקס" מ -1800); "משכיל אל דאל" ("פנקס" שלהם מתאריך 1880) נותן הלוואות לנזקקים ללא ריבית ותשלומים קטנים להחזרת הכסף; "מתן בסטר", שעזר לאנשים שהמצב הכלכלי שלהם הידרדר, והתביישו לבקש עזרה; "מעות חיטים " סיפק לנזקקים את צרכי "פסח". בשנת 1910 התאחדו כל ארבעת המוסדות למוסד אחד גדול "צדקה גדולה". "הכנחת קלח" עזר לכלות עניות; "לינת הצדק" סיפק לעניים עוברים ושבים אוכל ואוכל. "ביקור חולים" עזר לחולים נזקקים ושלח להם רופאים ותרופות. היו שם גם מרחצאות ציבוריים יהודיים וכמה " הפעילות הציונית החלה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה, והתבטאה בפרסום ובגיוס תרומות למען ארץ-ישראל. יצחק אליעזר איזרסקי, רוקח, עלה לארץ-ישראל בשנות השבעים של המאה השמונה-עשרה ופתח חנות של תרופות ביפו. יהודי וילקוביץ 'שעלו לארץ באותה העת היו הרב זבולון שרל"פ (נפטר בירושלים ב -1898) ואדינה קהנסקי (שהגיעו ב -1902), שפתח מסעדה בראשון לציון והפכה למקום מפגש של סופרים ומנהיגי פועלים. היא פרסמה מאמרים בכתבי עת "הפועל הצעיר" וחברה במועצה המקומית. בבית הקברות הישן של ירושלים נמצאו שלוש מצבות של יהודי וילקאווישק: זאב וולף בן דוד (נפטר ב - 1878); יצחק בן משה הכהן (נפטר בשנת תרמ"ח); צבי בן אהרן הכהן (נפטר ב -1899). אגודת הציונים בעיר, בראשותו של הרוקח פיינברג, מנתה ב -1899 400 חברים. בוועידה המחוזית של אגודות הציונות, שהתקיימה בווילנה ב -1899, השתתף הרב צבי מה-יפית כנציג מוילקאווישק. בחול המועד סוכות תרס"ג (1903) התכנס "מרכז האגודות הציוניות של סובלק גוברניה" בווילקאווישק וקבע תקנות לפעילותן של החברות, שאומצו. בשנים 1901-1902 נמכרו בעיר כ - 200 שקלים (כרטיס החבר של ההסתדרות הציונית). באותו זמן, 500 מניות של "בנק הקולוניאליזם" (שהוקם על ידי ד"ר הרצל) בקונגרס הציוני השני בשנת 1899, קודמו של בנק אנגלו-פלשתינה), כל אחד מהם, נמכרו בווילקאווישק. בקיץ 1913, קונגרס ציוני, כנס של אגודות ציוניות, התכנס בסובאלק בהשתתפות נציג מווילקאווישק. באותן שנים פעלו בעיר מפלגות "צעירי ציון" ו"פועלי ציון-סמול "והיו משקל נגד ל"בונד" האנטי-ציוני. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר וילקאווישק פעמים אחדות מממשל אחד למשנהו, היהודים סבלו מהתעללות והתעללות בידי חיילים רוסים, ורבים עזבו. במהלך הכיבוש הגרמני (1915-1918), היהודים, כמו כל אחד אחר, סבלו מגזרות המגבלות השונות של הכיבוש, וחיי הקהילה היהודית משותקים. היהודי רבינוביץ היה ראש העיר בשנים אלה. קישורים חיצוניים · וילקובישק", באתר JewishGen (באנגלית) · וילקובישק (Vilkaviškis), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם" · רצח יהודי וילקובישק בתקופת השואה, באתר "יד ושם" (באנגלית) · Joseph Rosin, Vilkovishk (Vilkaviskis) · VILKAVISKIS · אלכסנדר קרוגלוב (רו') וקטרין רייכלט, וילקבישקיס, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך · II, חלק B, עמ' 1142–1144), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה "וילקובישק", באתר JewishGen (באנגלית) וילקובישק (Vilkaviškis), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם" רצח יהודי וילקובישק בתקופת השואה, באתר "יד ושם" (באנגלית) Joseph Rosin, Vilkovishk (Vilkaviskis) VILKAVISKIS אלכסנדר קרוגלוב (רו') וקטרין רייכלט, וילקבישקיס, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1142–1144), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית) [1] מחוז וילקובישק (בליטאית( : Vilkaviškio rajono savivaldybė הוא אחד מ-60 מחוזות משנה של ליטא. מחוז המשנה נמצא בשטח סובאלק ההיסטורית ומבחינה מנהלית הוא מחוז משנה של מחוז מריאמפולה. מחוז-משנה וילקובישק משתרע על פני 1,259 קמ"ר, ואוכלוסייתו מנתה בשנת 2014, למעלה מ-40,000 תושבים. העיר וילקאווישק היא העיר הגדולה ביותר במחוז-המשנה, ומשמשת כמרכז המנהלי שלו.