משפחת חרלפ : עבר , הווה ועתיד
  www.charlap.022.co.il
נסיכות בני דוד חרלפ
יום ד', כה’ בכסלו תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
בספריה הלאומית הבריטית נשמר בכספת בתוך כספת ,כתב היד של היד החזקה ,בשני כרכים מאויירים ,כתב יד שהועתק בפקודת בן משפחתינו יוסף אבן חייא הרופא. אני ובני יותם המתנו שעות על שעות במבואת הספריה ,אולם בסופו של דבר , לא ניתן לנו להכנס ולמשש את כתב היד הזה שנגע בו קרובינו יוסף בן חייא הרופא - אולי אתם תנסו ?
16:41 (04/05/16) גדעון חרלפ

ח' אלול התשע"ה ט"ו אלול התשע"ה מסע בזמן , בעקבות כתב היד המאויר של הי"ד החזקה שנכתב עבור יוסף אבן חייא (= חרל"פ ) רופא המלך מליסבון (Harley MS 5698-5699 ) א. קרובינו, יוסף (הושע[1] ) אבן חייא הרופא, ממשפחתנו הכבודה , משפחת בני חייא –חרלפ, נולד בליסבון ( Lisbon )בירת פורטוגל ( Portugal ) בשנת ( ) 1425. משפחתינו , משפחת בני חייא , הייתה משפחה מפורסמת ומיוחסת בספרד ובפורטוגל,משפחה עשירה ,מיוחסת ישירות למלך דוד דרך 'חייא[2]' הראשון,בן האי גאון,ראש הגולה מזרע דוד המלך שהגיע לספרד בסביבות שנת 1100 והיה המהדיר של שירי יהודה הלוי. .בין השאר בנתה משפחתינו ,משפחת אבן חייא,דון יחיא בן יעיש ,את בית הכנסת הגדול בליסבון[3].למשפחה היו אחוזות בדרום פורטוגל,במחוז אל גריבא : באוניו,פרואלי ואלדיאה דה נגרו.[4](לא אותרו על ידי ). כמו כן , היו בני משפחתינו בספרד ובפורטוגל ,רופאים,כולל היותם רופאי המלך,פייטנים של שירה עברית ומחברי ספרי הלכה והגות . בעקבות כשרונותיו , ייחוסו ועושרו ,יוסף הוכתר כ 'יהודי החכם ' על ידי הקיסר אלפונסו החמישי( ). יוסף היה בן 67,בעת גרוש יהודי ספרד בשנת 1492( ). מגורשי ספרד שהגיעו לפורטוגל, התקבלו בתחילה יפה על ידי המלך ג'ואאו( ),ועל ידי יוסף,שהיה מראשי הקהילה היהודית בליסבון, אולם לאחר מותו של המלך ג'ואאו, בשנת ( ) 1495, בלחץ הכנסיה , יוסף ,כמקורב למלכות , התבקש להמיר את דתו ולהאמין כראשון היהודים בישוע ,הבן, האל ורוח הקודש. ומשסירב ,הפליג-נמלט בספינתו ועם משפחתו ועם 100,000 קורסידורס ( מטבעות זהב) והגיע מהאוקיאנוס האטלנטי לנמל ספרדי לים התיכון בקסטיליה ,שהייתה בשליטה ספרדית של המלך פרדיננד ואשתו איסבלה,שם נידון למוות. בלחץ הדוכס אלוורז מברגנצה ( ) ,הותר לו להמשיך בהפלגה .לאחר חמישה חודשים הגיע ספינתו לעיר פיזה שבאיטליה ,שם נאסר שוב .לאחר מכן שוחרר והיה לבן חסותו של הדוכס מפררה ( ). לאחר שפרש את חסותו על אנוסים נוספים מספרד , נאסר שוב ,עונה ושוחרר, נפטר בשנת 1498. יוסף נקרא גם ה'מעונה הקדוש' ( martir the ). ספור חייו המפורט של יוסף אבן חיייא מסופר בהקדמת הספר[5] תורה אור. בנוסף לעיסוקו כרופא ,יוסף היה יזם ובעלים של כתבי יד קדושים מאויירים ,מגילות , מחזורים והגדה של פסח. ב. וכך כתב לי פרופסור שלום צבר מהפקולטה להיסטוריה של האומנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים על כתבי היד המאוירים מליסבון : "כתב היד עליו אתה שואל הוא מבין היפים והמוקדמים ביותר במה שאנו חוקרי האמנות היהודית קוראים "אסכולת ליסבון" (פרחה במחצית השניה של המאה ה-15 ומרכזה היה בבירה, ליסבון). למען האמת אני נמנה על קבוצת חוקרים שהקמתי יחד עם קולגות בפורטוגל (אוניברסיטת ליסבון) החוקרת את האסכולה (החוקרים הם בעיקר מהארץ ומליסבון, אך יש גם אחדים מארצות אחרות). כתבי יד עבריים (וספרי דפוס מוקדמים נדדו עם יהודי ספרד ופורטוגל לאחר הגירוש וההמרות (הם כמובן לא היו רשאים לקחת איתם נכסי דלא ניידי) וידוע לנו כי רבים הגיעו עם המגורשים לטורקיה, איטליה, סוריה, מרוקו ועוד. כך למשל הגדת סארייבו המפורסמת אשר נוצרה בברצלונה במאה ה-14 הגיעה לוונציה, משם לדוברובניק, משם לסארייבו - עדיין בידיים יהודיות כל הזמן, וב-1894 נמכרה בידי משפחת כהן מסארייבו למוזיאון הלאומי של בוסניה בסארייבו ושם היא עד היום. כתבי יד ספרדיים ופורטוגליים מאויירים אחרים נמכרו במהלך המאות הקודמות לנציגים של המלוכה, אספנים עשירים שהתעיינו ביהדות-תנ"ך (הבראיסטים) במהלך הזמן. סר רוברט הרלי היה אחד מאלה שקנה כמעט באובססביות כתבי יד עבריים (היום ידועים 130 כאלה, נוסף לרבים אחרים בשפות אחרות, שהוא אסף ". ג. ואכן , גולת הכותרת של מפעליו הספרותיים –הלכתיים-אומנותיים של יוסף אבן חייא הרופא ,הינו כתב יד מאוייר של היד החזקה של הרמב"ם שהועתק ואוייר ונכתב עבורו על ידי סלומון בן אלזוק בליסבון ,בין השנים 1471-1472. כתב יד זה נמצא כיום בספריה הלאומית הבריטית כחלק מאוסף הרלי , מסומן שם במספר Harley MS 5698, 5699 ושוויו הינו כמה עשרות מיליוני דולרים. על פי רישומי הספרייה , כתב יד זה , יחד עם עוד כתבי יד רבים , נמכר לפרלמנט הבריטי על ידי אדוארד הרלי, בנו של רוברט הרלי. רוברט הרלי היה פוליטיקאי בריטי מפורסם , שחי בין השנים 1661-1724 (Robert Harley, 1st Earl of Oxford and Earl Mortimer) כתב יד היד החזקה שנכתב על ידי בן משפחתינו יוסף אבן חייא הרופא מליסבון רוברט הרלי היה שר האוצר הבריטי וכיהן בעוד תפקידי מפתח באימפריה . רוברט הרלי היה פטרון של משוררים והיה גם אספן של אומניות. האוסף שלו נמכר בשנת 1753 לפרלמנט הבריטי על ידי אשתו וצאצאיו.כתב יד זה שלנו, כאחרים, נמכר לפרלמנט הבריטי תמורת 10,000 פאונד אנגלי. האוסף [6],כולל כתב יד זה של הי"ד החזקה, נמסר למוזיאון הבריטי עם ייסודו בשנת ומשם הועבר בשנת 1972 לספריה הלאומית הבריטית בלונדון. האם אפשר להחזיר הוצאות אלו לפרלמנט באנגליה ולקבל את כתב היד בחזרה ? ? הדוכס הרלי מתוך ויקיפדיה בביקורי בספריה בקיץ התשע"ה ,יחד עם בני יותם דוד , ביקשתי לראות את כתב היד הזה השייך לכאורה למשפחתינו.אולם אחרי בקרה ארוכה ומתמשכת ,מילוי טפסים שונים ובדיקת זהות חוזרת ונשנית ,הגיעה הגברת אילנה טחן,הממונית על כתבי היד העבריים וסירבה להראות לי אותו מסיבת היותו נגיש רק לחוקרים. ד. כתב יד נדיר זה ,שהוא שריד אמיתי של מורשת משפחתינו,משפחת בני חייא-חרלפ,הינו שני כרכים של ספר במידות 33x24.5 ס"מ. בשני הכרכים ביחד 626 עמודים של קלף מעוטר .העמודים כתובים בשתי עמודות ,36 שורות בעמודה ,עם עיטורים בצדדים ובחלקו העליון והתחתון של העמוד. כתב היד ניתן לצפייה במרשתת בכתובת http://www.bl.uk/manuscripts/FullDisplay.aspx?ref=Harley_MS_5698. נכתבו על כתב יד זה מחקרים רבים וכן הוא אוזכר[7] רבות[8] . תאור מקצועי של כתב היד באנגלית נמצא[9] בהערה[10]. כתב יד זה הוא אחד מעשרות כתבי יד של היד החזקה , הוא נחשב מאוחר יחסית ,כאשר כתב היד העיקרי הידוע נמצא באוקספורד כשעליו ישנה הערת הרמבם בעצמו כי הוא הוגה על ידו. כתב היד הזה עבר צנזורה מספר פעמים בעמודים המצוינים בהערה. בכתב יד זה נכתב כי הוא נכתב עבור יוסף אבן חייא הרופא: ‫ "אנא זעירא דמן חברייא שלמה ן’ אלזוק הסופר כתבתי זה הספר הנותן אמרי שפר עץ חיים אשר לא נפלו עליו כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ויד י' היתה עליו הי"ד הגדולה והמפוארה תורה שבעל פה כולה סדורה בלשון ברורה ודרך קצרה הנקרא משנה תורה חברו רבי’ משה בר' מימון ז"ל הגאון האלהי המזרח הגדול ואני כתבתיו לאיש חמודות המדובר בו נכבדות לו בהם ובמעלות עשר ידות תמים בפעולותיו וישר בפעולותיו יועץ ונבון לחשים ראש בקרואים ובראשם תחכמוני ראש השלישים דובר מישרים חמדת השרים והישרים ערב ונאה ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה דורש טוב לעמו בנים גדול שמו יוסף בן דוד בן שלמה בן הרב הנכבד ונעלה דוד בן גדליה הזקן ן' יחיא תנצבא האל יזכהו להגות בו הוא וכל זרעו משרשיו יפריח וכל אשר יעשה יצליח ויקיים בו לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' ונגמר באלף הששי ליצירה שנת זכרה לי אלהי לטובה ‫ ( קולופון מעוטר חלק שני בסוף): ה. מהן האפשרויות שכתב יד זה הגיע אל אוסף הרלי והאם אפשר לדרוש אותו בחזרה ? האם אפשר לנצח את האימפריה החמסנית הזו , רוכלת העמים,שמוזיאוניה מלאים מוצגים מן העולם העתיק ? על פי האנציקלופדיה החופשית ,הרלי השתמש בכוחו ובהשפעתו כדי לקבל לרשותו את כתבי היד הנדירים האלו (As a preservationist, he was invaluable. He used his wealth and power to collect an unparalleled library. האם הפעילו כאן סוכניה של משפחת הרלי לחץ פיסי מתון ? ישנן שלוש אפשרויות בסיסיות איך הגיע כתב יד זה לרשותו של אוסף הרלי. או שיוסף הרופא השאיר כתב יד זה למלכות הפורטוגלית, מה לא סביר מאחר שהוא הפליג עם ספינתו וכל שלושת בניו ובני משפחתו וסכום כסף גדול. לכן סביר להניח כי יוסף הרופא לקח את כתב היד הזה איתו בספינה לספרד. אולם ידוע שהוא נאסר שם על ידי המלך הספרדי לכן יכול להיות שכתב יד זה הושאר שם. אפשרות שלישית היא שהוא הצליח להגיע עם כתב היד הזה לפיזה באיטליה . האם ניתן כתב יד זה כחלק מהשלמונים למלכים השונים לאורך מסע השחרור של יוסף ומשפחתו ? ידוע כי בניו של יוסף הרופא חיו בנפולי,אימולה פדובה ועוד.ובכול מקרה עלינו לגשר על פער של בין 1500- 1725 בין הזמן המצויין עליו בו נכתב לבין הזמן בו נקנה על ידי רוברט הרלי.זמן שאין אנו יודעים מה עלה בגורלו של כתב יד זה . האם אפשר לפענח מתוך כתב היד עצמו מה היה גורלו ? על פי רישומי הספריה הבריטית ועל פי כתב היד עצמו (עמוד 301 צד שמאל ),כתב יד זה נרכש על ידי בנו של רוברט הרלי מאדם בשם ברנרד מולד (Bernard Mould (owner) (b. c. 1683; d. 1744), chaplain at Smyrna) בשנת 1725, שהיה כהן בכנסיה האנגלית של איזמיר בטורקיה. עוד לפני כן ,כתב היד צונזר בעיקר על ידי : Fra Giro[lamo] de Durazzano de Predi[?] (censor בשנת 1640. כמו כן ישנה צנזורה נוספת בשנת AURENTIUS FRANGUELLUS 1574 (בדף 414r). וכן צנזורה על ידי Luigi de Bologna וכן על ידי צנזור נוסף Renato de Modena בשנת 162 האם אפשר בעזרת ארבעת השמות הללו לאתר את קורות כתב היד בין השנים בו הוא נכתב עבור יוסף הרופא לבין תאריך הידוע במכירתו לאוסף הרלי בשנת 1725? על פי הידוע ,ברנרד מולד היה מכהן בכנסיה באיזמיר,( smirna ),במערב טורקיה.כאן במרכז איזמיר ניצבת הכנסייה האנגליקנית[11] שנוסדה בשנת 16 וכאן כיהן בקודש ברנרד מולד.ברנרד היה כנראה אספן או סוחר בכתבי יד וכתב כמה ספרים[12]. הכנסייה האנגלית באיזמיר,טורקיה ,כאן כיהן ברנרד מולד,מוכר כתב היד למשפחת הרלי. כאן בשדרות גזי אוסמן , בעורף הנמל ומאחרי אנדרטת אתא-טורק באיזמיר , נמצאת הכנסיה בה כיהן ברנרד ,ולכאן הגיעו כנראה סוכניה של משפחת הרלי לקנות את כתב היד.הכנסיה זאת הינה הכנסיה העתיקה ביותר באיזמיר ונקראת היום Saint Polycarp Church. ברנרד מכר עוד מספר כתבי יד לאוסף הרלי,כמו כתבים מהברית החדשה ועוד.כך מסתבר שכתב יד הרמבם הגיע לידו , כשהיה איש כנסיה ,לאחר שצונזר עוד לפני כן ,בשנת 1640 על ידי הצנזור. אינפורמציה על מקורו של כתב היד למשפחת הרלי נמצאת ביומנו של המפרי וונלי,( Humfrey Wanley ) שהיה ספרן ראשון באוסף של משפחת הרלי. הצנזור החתום על הצנזורה הראשונה של כתב היד בשנת 1574 הינוLAURENTIUS FRANGUELLUS , זאת אומרת שבסבירות גבוהה , כתב היד הגיע לידיו ממשפחת אבן יחיא שהגיעה גם היא לאיטליה. צנזור שני הוא . Luigi de Bolonga בשנת 1601. צנזור שלישי הוא Camilo Jaghel בשנת 1613. צנזור רביעי הוא Renato de Modena בשנת 1626. הצנזורה החמישית והעיקרית הייתה באיטליה בשנת 1640 , [13],הצנזור הוא גירולימו מדורזנו ( Fra Giro[lamo] de Durazzano ).דורזנו הוא כפר קטן מצפון מזרח לנפולי וממזרח הדרך בין נפולי לרומא . מקום מושבו של הצנזור היה במודנה , רגיו. . כאן לא ברור אם כתב היד הגיע לצנזורים השונים בהסכמה , והוחזר לאחר הצנזורה למשפחה , או שהוא נלקח בכוח ונשאר ברשות הכנסיה .סביר להניח שהוא נלקח בכוח ממשפחתנו והועבר לכנסיה, צונזר , ומשם הגיע לידיו של הכהן מאיזמיר. האם מבחינה משפטית גובר מה שנכתב בכתב היד עצמו על היותו בבעלות יוסף אבן חייא הרופא לבין עובדת הימכרו לאוסף הרלי ? על פי הידוע האפיפיורים בתקופה זו ,Paul 4,pius 5, klement 8 , ,הפעילו לחץ כבד על הקהילה היהודית, הקימו את הגטו ברומא , ואף הייתה שריפת ספרים בשנת ... כך כתב לי מאורו ,פרופסור מאוניברסיטת בולוניה : " I can tell you that several Jacchia family members expulsed from the Iberian peninsula went to Imola, where Gedalyah ibn Jacchia wrote the work Shalshelet ha-kabbalah. Later in 1598, whit the papal order to all the Jews of the Ferrara duchy, passed under the papal power, must stay only in three cities: Ferrara, Cento and Lugo fi Romagna, and in Lugo there was starting from that date a lot of Jacchia. From about the 1630 until q850 we have a lot of sources, for example the Pinkas ha-niftarim, many works written by the leading scholars and almost all the pinkasim of the community spread all-over the world (Jerusalem, London, Budapest, New York and Cincinnati)." וכך כתב לי על הצנזורה הכנסייתית בצפון איטליה : " Gerolamo da Durazzano, before my study published in Italy in 1994 Confisca e censura di libri ebraici a Modena fra Cinque e Seicento, in M. LUZZATI (ed.), L’Inquisizione e gli ebrei in Italia, Bari 1994, pp. 287-320, was universally called wrongly Durallano, since the study of Popper on the censorship of Hebrew Books. Actually is letter “z” looks absolutely as a “l”. The mss censored non necessarily were also took away by the Church. In the ex JNUL now NLI electronic catalogue of this ms. could include ownership or selling notes." האם נזכה לראות כתב יד זה של מורשתינו העתיקה כפי שהוצג באוניברסיטת יל בשנת 2004, 800 שנה לפטירתו של הרמב"ם ? כן כתב גם פרופסור ארתור מנטון ,כותב קורות הימים של משפחתינו בספרו (עמוד 403 , four centuries in iberia ): " Viewingthese works and rerecognizing the dedication of thosewho produced them ,conjured up similar thought to those expressedby the commiteeFor the rcovery of Jewish Manuscipt. Upon seeingthe MaimonidesMishna Tora in the British Library'craftedfor our relativeYosef ibn Iahia,these sentiments were rekindlend. It is time for Chritian institutions to atone for the murderusactions against our people. A small beginning would bethe return of sacred Hebrew manuscripts to their rightful owners. It might be too much for our family to lay claim to Ibn Yahia volume, but this end especially the treasures sequestered in the Vatikan shuld be " housd in the national Libery in Jerusalem , again a thriving center of Jewish capital,again a thriving center of Jewish religious devotion and pratice[14]". בבליוגרפיה כללית : · דון יוסף בן דון דוד אבן יחייא הספרדי. תורה אור ,אימולה ,בולוניה 1538. מהדורה מודפסת זאלקווא תקס"ב (1802). · כרמולי אלייקים.ספר דברי הימים לבני חייא.פרנקפורט 1840. · Menton F. arthur. The book of destiny,Ancilla to Toldot charlap . York 1996 king david press , new 401 ואילך.Four Centuries in Iberia. עמוד כתב היד בסוף כרך 2 בו נכתב על היותו נכתב עבור יוסף אבן חייא הרופא [1] על פי המסורת יוסף אבן יחיא הרופא נקבר בצפת ליד קברו של הנביא הושע. [2] הוא חייא המוזכר באות 'חית' של שם משפחתינו חרל"פ. [3] מיקום לא אותר על ידי. [4] מקומות אלו המופיעים בסקירה של אבי חרלפ לא אותרו במפות על ידי. [5] תורה אור ,דון יוסף בן דון דוד אבן יחיא הספרדי,מהדורת זאלקווא תקס"ב. [6] The Harley library was founded in October 1704, when Robert Harley (1661-1724) purchased more than 600 manuscripts from the collection of the antiquary Sir Simonds d’Ewes (d. 1650). In 1711, Harley was elevated to the peerage as 1st Earl of Oxford and Mortimer, from which date his son, Edward Harley (1689-1741), was most active in augmenting the collection. The 1710s saw further groups of important English manuscripts enter the library, and from about 1717 the Harleys also began using overseas agents to make en bloc purchases of manuscripts from Continental Europe, especially France, Germany and Italy. Numerous important British and foreign collections were auctioned in London in the 1720s, allowing further individual acquisitions. Edward Harley, 2nd Earl of Oxford and Mortimer, maintained a wide circle of friends, among them the writer Jonathan Swift (d. 1745) and poet Alexander Pope (d. 1744). A prominent role in the formation and expansion of the library was played by the scholar Humfrey Wanley (1672-1726). Wanley, one of the original members of the Society of Antiquaries in 1707 (refounded in 1717), became library-keeper to the Harleys in 1708. His diary (British Library Lansdowne MSS. 771-772) and letters are an important resource for describing the acquisition of individual manuscripts, and for understanding the growth of the collection as a whole. Edward Harley bequeathed the library to his widow, Henrietta, née Cavendish Holles (d. 1755), during her lifetime, and thereafter to their daughter, Margaret Cavendish Bentinck, Duchess of Portland (d. 1785). In 1753, the manuscripts were sold by the Countess and the Duchess to the nation for £10,000 (a fraction of their contemporary value) . [7] התייחסות לכרך הראשון של כתב היד HalakhahOn this manuscript see also Bezalel Narkiss. Hebrew Illuminated Manuscripts. Foreword by Cecil Roth. Jerusalem, Encyclopaedia Judaica; New York Macmillan 1969, 1969, page 78, Gabrielle Sed-Rajna. Manuscrits Hébreux de Lisbonne. Un Atelier de Copistes et D’enlumineurs Au XVe Siècle. Paris: Éditions du Centre national de la recherche scientifique, 1970, page 20-23, C. E. Wright, (Cyril Ernest). Fontes Harleiani : A Study of the Sources of the Harleian Collection of Manuscripts Preserved in the Department of Manuscripts in the British Museum / Cyril Ernest Wright. London: British Museum, 1972, page 246, 459, NarkissB. Hebrew Illuminated Manuscripts in the British Isles 2 VOLS. (2 COPIES). Oxford Oxford UnivPress 1982, 1982, number I, no. 41; II, figs 394-403, Gabrielle Sed-Rajna. Lisbon Bible, 1482 : British Library Or. 2626 / introduction by Gabrielle Sed-Rajna. Tel-Aviv: Nahar-Miskal, 1988, page 12-13, Leonard Singer Gold, and New York Public Library. A Sign and a Witness : 2,000 Years of Hebrew Books and Illuminated Manuscripts / Edited with an Introduction by Leonard Singer Gold. New York: New York Public Library, 1988, page 57. Decorations:Border: folio 2r: 1 title page surrounded by penwork decoration and a floriated full border in colours and gold. Initial: folio 11v, 12r, 13v, 31v, 63v, 106v, 197v, 252v: 8 embellished frontispieces at the beginning of the books with initial-word panels with gold letters and penwork decoration and surrounded by full-borders with foliate motifs, inhabited by birds and animals. Marginal: folio 156r: A drawing of a fish in the margin. [8] התייחסות לכרך השני של כתב היד Author Maimonides (Rabbi Moses ben Maimon, aka the Rambam) Title Lisbon Mishneh Torah, volume 2 Origin Portugal (Lisbon) Date 1471-1472 Language Hebrew Script Sephardi square script, unpunctuated Scribe Solomon ben Alzuq Decoration 9 embellished frontispieces in colours and gold at the beginning of the books with initial-word panels with gold letters and penwork decoration and surrounded by full-border with foliate motifs and gold, inhabited by birds and animals (ff. 2v, 34v, 94v, 161v, 189v, 277v, 313v, 355v, 397v). 1 carpet page including a colophon with gold letters and penwork decoration, surrounded by full foliate border inhabited by birds and animals (f. 434v). [9] Dimensions [leaf]: 330x245mmתאור הכרך הראשון של כתב היד Dimensions [written]: 205x150mm Parchment codex of the 15th century. Script (summary): Sefardi square script, unpunctuated (except a passage on folio 139r), of the 15th century. Shelomoh ibn Alzuḳ (scribe): inscribed in the colophon, volume II, folio 434v. Layout: Columns: 2. Ruled lines: 36. Written lines: 36. Uniform layout. Visible ruling with a sharp object (complete). Hair-side and flesh-side are distinguishable. Scant marginal notes. Fore edge, lower and upper edges are colored with red strips. From folio 32 parallel Hebrew foliation starting with no. 22. The older paper flyleaves of the binding have watermarks similar to Edward Heawood. Watermarks, Mainly of the 17th and 18th Centuries. [With a Portrait.]. Hilversum: Paper Publications Society, 1950, number 2745. Erasures by a censor (e.g. on folios 38r, 54v, 55r, 264v, 266r, 272v). · Collation: 37 quires: i10 (folios 1-10), ii8 (folios 11-18), iii8 (folios 19-26), iv8 (folios 27-34), v8 (folios 35-42), vi8 (folios 43-50), vii8 (folios 51-58), viii8 (folios 59-66), ix8 (folios 67-74), x8 (folios 75-82), xi8 (folios 83-90), xii8 (folios 91-98), xiii8 (folios 99-107), xiv8 (folios 108-114), xv8 (folios 115-122), xvi8 (folios 123-130), xvii8 (folios 131-138), xviii8 (folios 139-146), xix8 (folios 147-154), xx8 (folios 155-162), xxi8 (folios 163-170), xxii8 (folios 171-178), xxiii8 (folios 179-186), xiv10 (folios 187-196), xxv8 (folios 197-204), xxvi8 (folios 205-212), xxvii8 (folios 213-220), xxviii8 (folios 221-228), xxix8 (folios 229-236), xxx8 (folios 237-244), xxxi8 (folios 245-251), xxxii8 (folios 252-259), xxxiii8 (folios 260-267), xxxiv8 (folios 268-275), xxxv8 (folios 276-283), xxxvi8 (folios 284-291), xxxvii10 (folios 292-301). Foliation: 301 folios (+ 3 modern paper flyleaves and 1 older paper flyleaf at the beginning and at the end), one unfoliated leaf [folio 251*] after folio 251. Binding: BM in-house. Spine title: 'Moses ben Maimon. Mishneh Torah. Hebrew. Vol. I. Brit. Mus. Harley 5698.' Additions: Fra Giro[lamo] de Durazzano de Predi[?] (censor): censor's signature and note 1640 (folio 1r). Erasures (e.g. folios 58v-59r, 96r-v, 272v). (Narkiss reads the name Durallano), on him see William POPPER. The Censorship of Hebrew Books ... Introduction by Moshe Carmilly-Weinberger. New York: KTAV Publishing House, 1969, number 89. Two illegible Hebrew notes (folio 1r). Bernard Mould (owner) (b. c. 1683; d. 1744), chaplain at Smyrna: inscribed with his name, Smyrna, 1724 (folio 301r); sold to Edward Harley (owner) on 28 July 1725 (see C. E. Wright, (Cyril Ernest). Fontes Harleiani : A Study of the Sources of the Harleian Collection of Manuscripts Preserved in the Department of Manuscripts in the British Museum / Cyril Ernest Wright. London: British Museum, 1972). Format: Codex. Material: Parchment [10] תאור הכרך השני של כתב היד Dimensions in mm 330 x 245 (205-150) Official foliation ff. 436 (+ 3 unfoliated modern paper flyleaves and 1 unfoliated and 1 foliated older paper flyleaves at the beginning, and 1 unfoliated older flyleaf and 3 unfoliated modern paper flyleaves). Hebrew foliation is the continuation of that of the first volume (f. 2 is identical with Hebrew foliation 293). Unfoliated leaf [f. 160*] after f. 160 (but it has the Hebrew foliation: 452) and one unfoliated leaf [f. 436] after f. 435. The unfoliated older paper flyleaves have watermarks similar to Heawood, nos. 447 and 2745, the foliated paper flyleaf has a watermark similar to Heawood no.750, see Edward Heawood, Watermarks (Monumenta Chartae Papyraceae Historiam Illustrantia, I) Hilversum: Paper Publication Society, 1950. Collation 53 quires: i8 (ff. 2-9), ii8 (ff. 10-17), iii8 (ff. 18-25), iv8 (ff. 26-33), v8 (ff. 34-41), vi8 (ff. 42-49), vii8 (ff. 50-57), viii8 (ff. 58-65), ix8 (ff. 66-73), x8 (ff. 74-81), xi10 (ff. 82-93), xii8 (ff. 94-101), xiii8 (ff. 102-109), xiv8 (ff.110-117), xv8 (ff. 118-125), xvi8 (ff. 126-133), xvii8 (ff. 134-141), xviii8 (ff. 142-149), xix12 (ff. 150-[161*]), xx8 (ff. 161-168), xxi8 (ff. 169-176), xxii6 (ff. 177-182), xxiii6 (ff. 183-188), xxiv8 (ff. 189-196), xxv8 (ff. 197-204), xxvi8(ff. 205-212), xxvii8 (ff. 213-220), xxviii8 (ff. 221-228), xxix8 (ff. 229-236), xxx8 (ff. 237-244), xxxi8 (ff. 245-252), xxxii8 (ff. 253-260), xxxiii8 (ff. 261-268), xxxiv8 (ff. 269-276), xxxv8 (ff. 277-284), xxxvi8 (ff. 285-292), xxxvii10 (ff. 293-302), xxxviii10 (ff. 303-312), xxxix8 (ff. 313-320), xl8 (ff. 321-328), xli8 (ff. 329-336), xlii8 (ff. 337-344), xliii10 (ff. 345-354), xliv8 (ff. 355-362), xlv8 (ff. 363-370), xlvi8 (ff. 371-378), xlvii8 (ff. 379-386), xlviii10(ff. 387-396), xlix8 (ff. 397-404), l8 (ff. 405-412), li8 (ff. 413-420), lii8 (ff. 421-428), liii8 (ff. 429-[436]). Form Parchment codex Binding BM/BL in-house. Provenance Written by Solomon ben Azluq for Joseph ben David ben Solomon ben R. David ben Gedaliah the elder: inscription (f. 434v). Laurentius Franguellus, censor: inscribed with his name: 'Revistu[s] p[er] me Laurentiu[s] Franguellu[s] die 26 novembris 1574' (f. 434), see William Popper, The Censorship of Hebrew Books (New York: KTAV Publishing House, 1969), appendix § 105-110. Luigi de Bologna, censor: inscribed 'Revisto et corretto per me f. Luigi da Bologna del 1601' (f. 433v). A converted Jew working for the Inquisition as censor (active at the end of the sixteenth, beginning of seventeenth century), see William Popper, The Censorship of Hebrew Books (New York: KTAV Publishing House, 1969), p. 104, and appendix § 112-117. Camillo Jaghel, censor: inscribed with his name, 1613 (f. 433v), see William Popper, The Censorship of Hebrew Books (New York: KTAV Publishing House, 1969), appendix § 50-56. Renato de Modena, censor: inscription 'Visto p[er] me fr. Renato de Mod[ena] 1626' (f. 434); see William Popper, The Censorship of Hebrew Books (New York: KTAV Publishing House, 1969), appendix § 132-133. Erasures (e.g., ff. 224v, 283, 294v, 297, 375, 422). Bernard Mould (b. c. 1683; d. 1744), chaplain at Smyrna: inscribed with his name, Smyrna, 1724 (f. 435b); sold to Edward Harley on 28 July 1725 (see Wright and Wright 1966; Wright 1972). The Harley Collection, formed by Robert Harley (b. 1661, d. 1724), 1st earl of Oxford and Mortimer, politician, and Edward Harley (b. 1689, d. 1741), 2nd earl of Oxford and Mortimer, book collector and patron of the arts. Edward Harley bequeathed the library to his widow, Henrietta Cavendish, née Holles (b. 1694, d. 1755) during her lifetime and thereafter to their daughter, Margaret Cavendish Bentinck (b. 1715, d.1785), duchess of Portland; the manuscripts were sold by the Countess and the Duchess in 1753 to the nation for £10,000 (a fraction of their contemporary value) under the Act of Parliament that also established the British Museum; the Harley manuscripts form one of the foundation collections of the British Library. See also the first volume of the work: Harley 5698. Notes The Lisbon Mishneh Torah has two volumes, Harley 5698 and Harley 5699. Hair-side can be distinguished from flesh-side. Fore edge, lower and upper edges are colored with red strips. Manicula in the margin (f. 17). Select bibliography A Catalogue of the Harleian Collection of Manuscripts, in the British Museum, III, (London, 1808), no. 5698-9. George Margoliouth, Catalogue of the Hebrew and Samaritan Manuscripts in the British Museum, 4 vols (London: British Museum, 1899-1935; vols I-III repr. 1965); IV, Introduction, Indexes, ed. by Jacob Leveen (London: British Museum, 1977), II, no. 487. The Diary of Humfrey Wanley 1715-1726, ed. by Cyril Ernest Wright and Ruth C. Wright, 2 vols (London: Bibliographical Society, 1966), II: 1723-1726, p. 370 n. 1. Bezalel Narkiss, Hebrew Illuminated Manuscripts (New York: Macmillan 1969), p. 78. Gabrielle Sed-Rajna, Manuscrits hebreux de Lisbonne (Paris 1970), pp. 20-22. Cyril Ernest Wright, Fontes Harleiani: A Study of the Sources of the Harleian Collection of Manuscripts in the British Museum (London: British Museum, 1972), pp. 246, 459. Bezalel Narkiss, Hebrew Illuminated Manuscripts in the British Isles: a Catalogue Raisonne. The Spanish and Portuguese Manuscripts, 2 vols (Oxford: Oxford University Press, 1982), I, no. 41; II, figs 394-403. Evelyn M. Cohen, 'The Decoration of Medieval Hebrew Manuscripts', in A Sign and a Witness: 2,000 Years of Hebrew Books and Illuminated Manuscripts, ed. By Leonard Singer Gold (New York: New York Public Library, 1988), p. 57. Lisbon Bible: 1482. British Library Or. 2626, introduction by Gabrielle Sed-Rajna (Tel Aviv: Nahar Miskal, 1988), pp. 12-13 [facsimile edition]. Ilana Tahan, Hebrew Manuscripts: The Power of Script and Image (London, British Library, 2007), pp. 114-15. [11] he first Anglican Church was built about 1625 by the Levant Company for the use of its employees and other British residents of Smyrna. There has been an unbroken line of Chaplains resident in Izmir since 163 [12] The Christian's altar of prayer and praise. Set forth in three sermons preach'd in the English church at Smyrna, on August 16th, 23d, 30th, 1724.... By Bernard Mould. יש לבדוק אם בספריו מוזכר משהוא על מכירת כתבי יד. [13] https://books.google.co.il/books?id=tD6j8MpLDZgC&lpg=PA94&ots=f14Z40fGD7&dq=%3A%20Fra%20Giro%5Blamo%5D%20de%20Durazzano&pg=PA94#v=onepage&q=:%20Fra%20Giro%5Blamo%5D%20de%20Durazzano&f=false [14] מודעת קריאה להחזרת כתבי יד יהודיים ,ניו –יורק טיימס 12 אוקטובר 1988.