משפחת חרלפ : עבר , הווה ועתיד
  www.charlap.022.co.il
נסיכות בני דוד חרלפ
יום ו', ב’ בתשרי תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
 יצחק  חרלפ וזוגתו חיה חרלפ (בני דודים  ?), הם הראשונים שחזרו לארץ . הם נטשו את  העיירה וילקאויסק , אז בפלך סובלקוכיום בדרום ליטא ונסעו לארץ ישראל . . עיירה זו  שהייתה יהודית ברובה , הייתה כולה עסוקה בייצור מטאטאים ומברשות משער חזיר ., בחקלאות ובמסחר ... . בג' בתשרי התש"א , צום גדליה , פלשו הגרמנים לעיירה והשמידו את כל יהודיה . מתברר כי בני משפחתינו  , עם יכולת כשרונותיהם הטמונים בגנים המיוחדים עקב   היותם צאצאים למלכות העתיקה ,ראו את הנולד  100 שנה לפני כולם !!!
13:59 (01/03/09) גדעון חרלפ

                     הרב יצחק וזוגתו מרת חיה חרלפ –   מווילאקווישק להר ציון ירושלים   דברי הספד ליום הזכרון במלאות 152 שנה לפטירתו ג' כסלו התרט"ו – ג' כסלו התשס"ז                                     נערך: טבת התשס"ז                                                                                                       ינואר 2007  עדכון : אייר התשסט                                                                                                     מאי  2009           הרב יצחק וזוגתו מרת חיה חרלפ –   מווילקאווישק להר ציון ירושלים     כך כתב הרב יעקב משה חרלפ על עליית אביו וסבו לארץ ישראל  (בהקדמה לבית זבול חלק א'): "אאמו"ר זי"ע בא לארץ הקודש עוד בראשית המאה החולפת בשנת תר"י'. אביו הצדיק יסוד עולם הרב הגאון ר' יצחק זצ"ל ואמו הצדקת מרת חיה עליה השלום זכרם לברכה, עזבו כל אשר להם בעירם בפולין ויסעו לארץ הקודש בחרוף נפש בעירום וחוסר כל. ושמחתם על זה היתה מופלגה מאוד. סיפר לי זקן אחד שהיה בעת מעשה כשיצא אדוני אבי זקני מעירו ללכת ארצה וכל בני עירו יצאו איתו ללוותו – עמד ורקד רקידה של מצווה וכל בני העיר השתאו על הפלגת שמחתו שעברה כל גבול ממה שמזכהו ה' ליסע לארץ הקודש הוא ומשפחתו ומשמיא קזכו כי ראו בדרכם לארץ ישראל מעשה ניסים" ... הנה כי כן הרב יצחק ורעייתו חיה שגם היא היתה ממשפחת חרלפ, בתו של הרב יהודה ליב חרלפ ממריאמפול – הסמוכה לעיר ווילקאווישק, עיר מגוריהם בליטא, קיבלו החלטה לממש את דבר ה' לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל. מדבריו אלה מתבררים מספר עובדות: היה להם מעמד חשוב בקהילה מאחר שכל העיר באה ללוותם וכי על מעשה העליה היה מאורע יוצא דופן שהרי עד אז רק דברו אל ארץ ישראל ואף אחד לא העז לממש מצווה חשובה זו. בהמשך מפרט הגרי"מ חרלפ על הנס שארע להם בנסיעה לארץ וכותב: "... לא יאומן כי יסופר, שבעברם באיי הים על יד מדינת טורקיא ועגנה האניה על יד אחד האיים והתחילו הילדים לצעוק ולהתחנן שיקנו להם איזה פרי להשיב את נפשם כי זה כמה לא בא לתוך פיהם אלא פת צנומה בלבד וירדה אימו של אבא וילד כבן תשע עימה הוא אבא זצ"ל ובתה שהיתה כבת ארבע עשרה לקנות מה בעבורם, ועד שלא הספיקה לקנות צפצפה האניה והלכה לה ..." "וישארו שם על האי, עם עם אשר לא ידעו את לשונו, גוי עז פנים, ערבים פראים, ויבכו בכי רב ומר על גורלם ויתייאשו מחייהם והסבא זצ"ל שם באוניתו הוא בראותו כי הספינה נוסעת ואשתו וילדיו אין איתו בכה גם הוא מאין הפלוגות וכל התחננותו מרב החובל שיעמיד את האניה לא הועילה ... אולם הוא לא התיאש ויעתר אל ה' ויבטח בו כי יראהו נפלאות מישועתו וכן היה פתאום הופיעה אניה חדשה מלאה אנשים לעיני האישה וילדיה ויקחו אותם אל האניה, ופלא הדבר סיפר אאמו"ר זי"ע וכן היתה תמיד מספרת דודתי אחות אבא – שכל האנשים שהיו בהאניה כולם עומדים ודומיה שררה בכל האוניה כולם שותקים ואין דובר דבר. והאוניה הוליכה אותם להאי השני מקום שעמדה הספינה שהיה בה אדוני אבי זקני זצ"ל והורידה אותם לשם ותיכף חזרה ונעלמו עקבותיה. כשראו זה את זה התעלפו מרוב שמחה ויודו לה' חסדו". הרב יצחק ( בן מאיר בן יעקב - על סמך פנקס היארצייטים של הרב זבולון חרלפ , , נמסר למחבר על ידי הרב יעקב משה זקש שליטא , ראש ישיבת בית זבול ) חרלפ ורעיתו חיה בת ר' יהודה  ליב חרלפ שהיו בני דודים, בנם זבולון ובתם שרה (שופנר) הגיעו לירושלים.על פי פנקסו של הרב זבולון חרלפ , ,הוא אימו ואחותו הגיעו לארץ בחג הסוכות  תרי"ב  ,בעוד אביו  יצחק הגיע בחודש כסלו תרי"ד . על פי ארתור מנטון בספרו תולדות חרלפ ועל פי פנקסו של הרב זבולון חרלפ  , ליצחק וחיה היו עוד ילדים נוספים : יעקב (נפטר  ב' כסלו ) ועזריאל זליג (נפטר ד' שבט ) וחווה לבית רמבח (מנטון). מנטון כתב כי לזבולון חרלפ היו שלוש עשרה ילדים . בפנקסו , שצילום ממנו מצורף , נזכרת עוד ילדה ששמה נמחק. ועוד שלוש פעמים הילד ...ללא ציון שם. (למעט ציון :הילד יצחק אלני) .  הרב יצחק נפטר אחרי חמש שנים, לא ידוע מה עשה בארץ. מעבר לדאגה החינוכית שהכניס את בנו זבולון לישיבתו של הרב נחום משאדיק, אישיות שהיתה יכולה לגלות לאנשים את שורש נשמתם והיו לו גם גילויים גדולים על יד הכותל המערבי. הנה מצאנו כי לר' יצחק היתה יכולת התחברות עם המקובל המעשי של אז. מפי צאצאי הרב, הרב ניסן זק"ש זצ"ל ונכדו הרב יעקב משה זק"ש יבדל"א התברר לנו כי כאן, במורדות הר ציון בדוקא ולא בהר הזיתים נקבר זקנינו הרב יצחק .  רעיתו חיה  (פאעשעה , על פי פנקסו של הרב זבולון חרלפ, נפטרה בב' אייר שנת .... הכתובת על מצבתה נזכרה גם בקונטרס חלקת מחוקק   .....) מכוחם ניצלנו ואנחנו חיים כאן ועכשיו בניגוד לשאר יהודי ווילקאווישק שנשמדו כאחת בשואה הארורה ביום צום גדליה הת"ש. לא ברור מדוע נקברו כאן, האם משום רצונם להיקבר בתוך העיר הקדושה של ירושלים שהרי בית קברות סמבורסקי הר ציון הוא בתוך החומות של נחמיה שכנראה היו גם בבית ראשון. היום יום שישי בשבת, ג' כסלו התשס"ז למנין שאנו מורים פה הר ציון ירושלים. אנחנו עומדים כאן בתחתית הר ציון, קריה למלך רב, אנחנו שומעים את קול דוד מלכינו וראש משפחתינו הקבור כאן לא רחוק. אנחנו שומעים את הקולות "מקולות מים רבים, אדירים, משברי ים, אדיר במרום ה'", הרב יצחק וזוגתו הרבנית חיה. הם שמעו את הקולות, הם שמעו את הקולות שלא שמעו אחרים, הם שמעו את משברי הים ולא נסוגו וענו אחרי הקולות: "אדיר במרום ה'". הם שמעו את לך לך מארצך וממולדתך, הם שמעו, הפנימו והלכו אל הארץ אשר אראך. הם שמעו אל אחד ההרים אשר אמר אליך, מה ששמע אברהם אבינו. יצחק וחיה הם כאברהם העברי ושרה אימנו, נטשו את הגולה בווילקאווישק ובמריאמפול על נהר סיימנה, עיירה של 10,000 תושבים, רובם יהודים שעבדו ביצור מטאטאים ומברשות משער החזיר הטמא – ביום. בלילה הם חלמו והזו על ארץ ישראל. בווילקאווישק העיר היתה תחנת הרכבת, בנתיב המרכזי בין ווילנה לוורשה. כשאין תקשורת התקשורת מתבצעת על ידי ידיעות הנפוצות מתחנת הרכבת המשמשת להעברת הידיעות. משם הוא נפרד מבני העיירה לקראת נסיעתו לארץ ישראל. מה חשב יצחק ביום, עם מה הוא הלך לישון בלילה ועם מה הוא התעורר. למה הוא היה שונה מכולם שנשארו ונכחדו. למה דבק בו דווקא החיידק של המימוש של אי ההסתפקות בתפילות ובתורות. הוא דרש את המעש, את המעש הקדוש, המעש המעשי הגשמה כאן ועכשיו. הגאון מווילנה רצה לעלות ולא עלה בידו, שניאור זלמן מלאדי, רצה לעלות ולא עלה בידו. נחמן מברסלב עלה לשבועות ספורים ונטש. מזכותו אנחנו כאן ועכשיו, בני חורין במדינת ישראל. מזכותו ותורתו אנו מבטיחים להמשיך. לאורו נלך. "עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים".